Hint

לפי ס’ 1 לפקודה – “הכנסה חייבת” – הכנסה לאחר הניכויים, הקיזוזים והפטורים שהותרו ממנה לפי כל דין;

לפי סעיף 2(2)(א) לפקודת מס הכנסה, “הַכְנָסַת עֲבוֹדָה” היא: “הִשְׂתַּכְּרוּת או ריווח מעבודה; כל טוֹבַת הֲנָאָה או קְצוּבָּה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לְרַבּוֹת תשלומים בְּשֶׁל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך לְמַעֵט תשלומים כָּאָמוּר המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל – בֵּין שניתנו בכסף וּבֵין בשווה כסף, בֵּין שניתנו לעובד בְּמֵישָׁרִין או בַּעֲקִיפִין או שניתנו לאחר לְטוֹבָתוֹ; “

עובד הקונה מכספו הפרטי כלי עבודה עבור מפעל המעסיק לא ייחשב כמי שקיבל הכנסה כשהמעסיק מחזיר לו את ההוצאה. לפי פרשנות מס הכנסה לס’ 2(2) “ההחזר איננו הכנסה, מאחר שמדובר בכספי העובד שהועמדו לרשות המעביד וההחזר הינו פירעון קרן ההלוואה שניתנה למעביד. ניתן גם לומר, כי הוצאה כאמור מותרת לעובד בניכוי ולפיכך אין ההחזר הכנסה על-פי לשון סעיף 2(2)”. כלומר, החזר ההוצאה בגין כלי העבודה שניצן קנה מִכַּסְפּוֹ הַפְּרָטִי עבור כפר הנופש, סך 892 ₪, לא ייחשב כהכנסת עבודה אצלו ולא יהיה חייב במס הכנסה בידיו.

פדיון החופשה הוא תמורה כספית עבור ימי חופשה שלא נוצלו על-ידי ניצן, והצטברו במשך שנות עבודתו. הסכום ששולם לו בגין רכיב זה, סך 2,193 ₪, חייב במס הכנסה כהכנסת עבודה.

דיור החינם מהווה טובת-הנאה שניתנה לניצן ממעסיקו. שוויו הוא “הכנסת עבודה” בידיו.

סך כל הסכומים החייבים במס הכנסה כהכנסת עבודה, בתלוש 8/2023 של ניצן –

11,338 ₪ = 1,676 שווי דיור חינם + 2,193 פדיון חופשה + 7,469 שכר יסוד בתקופת הודעה מוקדמת

Hint

פעילות הגיבוש:

הנחיות מס הכנסה בנושא זקיפת שווי הטבה בגין ימי גיבוש לעובדים (מיום 9/4/2018):

במקרים בהם מתקיימים כל התנאים שלהלן, ניתן לראות באירוע ככזה שבו טובת המעביד גוברת על טובת העובד, ולכן, אין צורך לזקוף שווי לעובדים:

א. צרכי העבודה מצדיקים עריכת אירוע גיבוש לעובדים, כגון: מקומות עבודה בעלי מספר רב של עובדים, נדרשת עבודת צוות וכיוצ”ב.

ב. החלטה על קיום האירוע היא של המעסיק והעובדים הרלוונטיים מוזמנים לאירוע.

ג. ימי הגיבוש נחשבים ימי עבודה ומשולם שכר מלא בגינם.

ד. העובדים לא זכאים לצרף בת/בן זוג לאירוע הגיבוש או לחלק ממנו (לרבות כל קרוב, כהגדרתו בסעיף 76(ד) לפקודת מס הכנסה).

ה. פעילות הגיבוש נערכת רק במהלך שבוע העבודה. במידה וחלק מהפעילות נערכת בסוף שבוע ו/או במהלך חופשות, יש לזקוף שווי מלא על כל הפעילות.

ו. לו”ז הפעילות נקבע או מאושר על ידי המעסיק.

ז. הפעילות נערכת בישראל.

ח. מטרת הפעילות הינה לצורך שיפור העבודה והממשקים בין העובדים. כמו כן, הפעילות חייבת לכלול הרצאה מקצועית או פעילות העשרה.

הבהרות ודגשים נוספים:

– על המעסיק לשמור מסמכים מאמתים לקיום הכללים לעיל.

– העלויות בהן עמד המעסיק הינן סבירות ביחס לפעילות ומטרתה. לעניין זה, עלויות העומדות בהוראות תכ”מ, הינן עלויות סבירות (נכון להיום – 400 ש”ח לפעילות של יום שלם ללא לינה או 700 ש”ח ליום לפעילות הכוללת לינה).

– בכל מקרה שאינו עומד בכללים אלו, יש לזקוף שווי הטבה.

פעילות הגיבוש שתוארה בשאלה עמדה בכל הדרישות הנ”ל. לא ייזקף בגינה שווי לשכרו של ניצן. 

ההרצאה המקצועית והסיור המודרך באיזור הבולענים:

לפי ס’ 32(15), בבירור הכנסתו החייבת של אדם לא יותרו ניכויים בשל “הוצאות לימודים, לרבות הוצאות לרכישת השכלה אקדמית או לרכישת מקצוע, ולמעט הוצאות השתלמות מקצועית, שאינה לרכישת השכלה או מקצוע כאמור, לצורך שמירה על הקיים”. ההרצאה המקצועית והסיור המודרך באיזור הבולענים, תופעה גיאולוגית שעל הצוותים להיות מעודכנים בה ובסיכוניה, מהווה השתלמות בתחום עיסוקו של ניצן וניתן להגדירם כ”שמירה על הקיים”. מימון עלותם לא יזקף לשכרו.

זוג נעלי הספורט שהוענק לניצן במתנה, לא משמש לצורך מילוי תפקידו אצל המעסיק. הוא לא נועד לשמירה על גופו או על רכושו בשעת העבודה. הוא מיועד, או לפחות יש בו פוטנציאל רב, לשימוש פרטי מחוץ לעבודה. כלומר, יש בו משום נוחות לניצן. לפיכך, הוא נחשב הכנסת עבודה אצלו לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה. שווי זוג נעלי הספורט, סך 320 ₪, יזקף לשכרו.

סה“כ הסכום שיש לזקוף לשכרו של ניצן, לצורך חישוב מס, בתלוש 3/2023 – 320 ₪.

Hint

שווי שימוש ברכב ששנת רישומו 2018, סוג: 1, קוד תוצר: 490, קוד דגם 21 –  1,890 ₪.

אם ניצן היה מחזיר את הרכב למעסיק, ובכל חודש 7/2023 הרכב היה נִשְׁאַר אצלו ומשמש אותו לצרכי העסק, לא היה נזקף לשכרו שווי שימוש ברכב. אם עובד אחר היה עושה שימוש ברכב, בזמן שבו ניצן לא השתמש ברכב, ניתן היה לחלק ביניהם את הזקיפה החודשית המלאה לפי יחס השימוש באותו חודש.

לְפִי תקנה 2 לתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברדיו טלפון נייד) – “שווי השימוש לכל חודש ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשות העובד, לְמַעֵט רדיו טלפון כָּאָמוּר שניתן להתקשר ממנו למקום העבודה בלבד, יהיה מחצית מההוצאה החודשית או 115 שקלים חדשים, לְפִי הנמוך, והכל בניכוי סכום ההוצאה החודשית ששילם העובד בְּשֶׁל אותו רדיו טלפון נייד”.

ההוצאה החודשית (ההוצאה שהוצאה בחודש בשל הרט”ן, לרבות הוצאה קבועה, דמי שימוש, מע”מ, תיבה קולית, שירותים

נלווים, השתתפות העובד וכדומה) : 39.90 ₪ 

הנמוך מבין מחצית ההוצאה החודשית או 115 ₪: 19.95 ₪ = ( 2 / 39.90 ; 115 ) min

סכום ההוצאה החודשית ששילם ניצן: 0   ₪ 

שווי הרט”ן שיש לִזְקוֹף לשכר 7/2023 של ניצן: 19.95 ₪ = ( 0 ; 0 – 19.95 ) max

לסיכום – לשכרו של ניצן ייזקף שווי בסך 1,910 ₪ (מעוגל), בשל הרכב הצמוד ובשל הרט”ן.

1,909.95 ₪ =  19.95 שווי השימוש ברט”ן + 1,890 שווי השימוש ברכב צמוד

Hint

לפי ס’ 40ג(ד)(1) לפקודה, בנוסח הרלוונטי למי שסיים את לימודיו החל ב-1/1/2014 – “היה היחיד זכאי לקבל תואר אקדמי שלישי ברפואה או ברפואת שיניים תובא בחשבון נקודת זיכוי אחת, בשנת מס אחת, ומחצית נקודת זיכוי, בשנת מס אחת, החל בשנת המס שלאחר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו לתואר האקדמי השלישי; או בשנת המס שלאחריה, לפי בחירתו של היחיד שזכאי לקבל תואר אקדמי שלישי ברפואה או ברפואת שיניים”.

אוניברסיטת בן גוריון בנגב היא “מוסד להשכלה גבוהה”, כמשמעותו בחוק המועצה להשכלה גבוהה. התואר האקדמי השלישי ברפואה, של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה. 

ניצן סיים את לימודי התואר השלישי ברפואה בשנת 2022 ובחר לקבל את נקודות הזיכוי מוקדם ככל שניתן. כלומר, החל בשנת המס שֶׁלְּאַחַר שנת המס שבה הסתיימו לימודיו לתואר, היא שנת 2023. לפיכך, בשנה זו הוא זכאי לנקודת זיכוי אחת בשל התואר האמור, לפי ס’ 40ג לפקודה.

נקודות הזיכוי שיובאו בחשבון בחישוב המס של ניצן בשנת המס 2023 :

תושב ישראל [ ס’ 34 לפקודה]   2.00 נ”ז

נסיעות [ ס’ 36 לפקודה]  0.25 נ”ז

תואר אקדמי שלישי ברפואה [ ס’ 40ג לפקודה] 1.00 נ”ז

סה”כ נקודות זיכוי  3.25 נ”ז

הרחבת ההסבר:

ניצן אינו “יחיד מוטב”. לא הוא ולא סול הגיעו לגיל פרישה, ואף לא אחד מהם עיוור או נכה כמשמעותם בסעיף 9(5)(א) או (א1) לפקודה. לפיכך, הוא לא זכאי להטבת מס מכוח ס’ 37 לפקודה.

Hint

מִשְׁמָרוֹת:

הכנסה כוללת של סול ממשכורת ב-2021: 152,714 ₪ =3,860 +41,896 +  46,718 + 60,240

סכום התקרה לְפִי ס’ 10 לפקודה: 138,480 ₪ 

חלק ההכנסה העולה על סכום התקרה: 14,234 ₪ 

שכר מִשְׁמָרוֹת שניה ושלישית: 88,614 ₪  = 41,896 + 46,718

שכר מִשְׁמָרוֹת המזכה בהטבת מס: 74,380 ₪ = 14,234 – 88,614

הטבת המס (סכום מעוגל): 11,157 ₪ = 11,157 = 15% × 74,380

זיכוי מְרַבִּי בְּגִין שכר מִשְׁמָרוֹת בתעשייה: 12,120 ₪ בשנה

בדיקה מול הזיכוי המרבי: 11,157 ₪ = ( 12,120 תקרה ; 11,157 ) min

Hint

סול בחרה ברצף זכויות פיצויים, לפי סעיף 9(7א)(א)(4) לפקודה, במעבר בֵּין המעסיקים. לפיכך, יראו את תקופות עבודתה אצל שלושה המעסיקים, שכללו פרישות רצופות, כתקופת עבודה אחת (9 שנות עבודה) אצל המעסיק האחרון (מעסיק ג’). את כספי מרכיב הפיצויים העומדים לזכותה בעת פרישתה מהמעסיק האחרון, שמקורם במענקים בְּשֶׁל פרישותיה אלו, לרבות ריבית, הפרשי הצמדה ורווחים אחרים (127,257 ₪), יראו כחלק ממענק הַפְּרִישָׁה של המעסיק האחרון.

הַחֵלֶק הפטור ממס של מענק פרישה של סול, ללא הגדלת הפטור האוטומטית:

88,884 ₪ = [127,257 ; 9 שנות עבודה × ( 9,876 משכורת אחרונה; 13,310 תקרה ) min ] min

לפי הנחיות מס הכנסה, בכפוף לבקשת האדם שפרש, מופעלת אוטומטית (בתוקף מ-26/7/2010) סמכות המנהל להגדיל את הפטור בסעיף 9(7א) עד ל-150% ממשכורת של חודש ולא יותר מתקרת הפטור הנקובה בסעיף.

הַחֵלֶק הפטור ממס של מענק פרישה של סול, כולל הגדלת הפטור האוטומטית:

119,790 ₪ = [127,257; 9 שנות עבודה × ( 150% × 9,876; 13,310 תקרה ) min ] min

הַחֵלֶק החייב במס של מענק פרישה של סול, לאחר הגדלת הפטור שבסמכות המנהל:

7,467 ₪ = 119,790 חלק פטור ממס – 127,257 הצטברות הפיצויים

Hint

עַל פִּי סעיף 3(ט) לפקודה, הנחה בריבית על הלוואה שקיבל עובד ממעבידו, מהווה הכנסה מעבודה. ההכנסה היא ההפרש שבין הריבית הקבועה בתקנות לבין הריבית ששילם העובד.

לפי תקנה 2(א)(1) לתקנות מס הכנסה (קביעת שיעור ריבית), נכון לשנת המס 2023 – “שיעור הריבית לעניין סעיף 3(ט) לפקודה יהיה 3.87% המוכפלים במספר הימים בתקופת הזקיפה ומחולקים בשלוש מאות שישים וחמש”.

לפי תקנה 2(ב) לתקנות האמורות – “על אף האמור בתקנת משנה (א), שיעור הריבית לענין סעיף 3(ט) לפקודה, לגבי הלוואה שניתנה לעובד ממעביד שאינו חבר-בני-אדם שהעובד הוא בעל שליטה בו, יהא שיעור עליית המדד, ובלבד שסך יתרות קרן ההלוואות של העובד בתקופת הזקיפה אינה עולה על 8,400 שקלים חדשים.”

לפי תקנה 3 לתקנות הנ”ל – “הפרש הריבית יהא ההפרש שבין סכום הריבית שנצבר לחובת הלווה על יתרת הקרן המוסכמת בתקופת זקיפה, לפי תנאי ההלוואה, לבין סכום הריבית שהיתה נצברת באותה תקופה על יתרת קרן ההלוואה, אילו הריבית על ההלוואה היתה בשיעור האמור בתקנה 2”.

“תקופת זקיפה”, לפי תקנה 1(א) לתקנות האמורות – “אצל מי שהפרש הריבית הינו הכנסת עבודה – כל חודש בתקופה שבין יום קבלת ההלוואה לבין יום גמר פרעון יתרת קרן ההלוואה”.

יתרת ההלוואה בתקופת הזקיפה (7,795 ₪) לא עולה על סכום ההלוואה לְעִנְיַן 3(ט) שחל עליו רק שיעור עליית המדד (8,400 ₪).

מספר הימים בתקופת הזקיפה, חודש 3/2023 – 31.

הריבית הנדרשת לְפִי התקנות:                  

46.77 ₪ = 0.6% שיעור עליית המדד × 7,795 ₪

הריבית שנצברה לחובת ניצן על יתרת הקרן המוסכמת, לפי תנאי ההלוואה, בתקופת הזקיפה:

ריבית לתקופה 15.89 ₪ = ( 365 / 31 ימים בתקופת הזקיפה × 2.4% ריבית × 7,795 ₪

הפרשי הצמדה 0.00 ₪ 

סה”כ שנצבר לחובה 15.89 ₪ = 0.00 + 15.89

הריבית שנצברה לחובת ניצן על יתרת הקרן המוסכמת, לפי תנאי ההלוואה, בתקופת הזקיפה (15.89 ₪), נמוכה מהסכום הנדרש לפי התקנות (46.77 ₪).

15.89 ריבית שנצברה לחובת ניצן לפי תנאי ההלוואה < 46.77 ריבית נדרשת על פי התקנות

לפיכך, שווי הריבית שייזקף לשכרו של ניצן, בגין ההלוואה, בתקופת הזקיפה –

30.88 ₪ הפרש ריבית = 15.89 ריבית שנצברה לחובה לפי תנאי ההלוואה – 46.77 ריבית נדרשת לפי התקנות

Hint

שכר (“ברוטו למס”), ללא הסכום שיש לגלם – 15,469 ₪ = 475 ש”נ גלובליות + 14,944 יסוד

הסכום שיש לגלם –                151 ₪ = 33 שווי קה”ל + 118 שווי הסעה

זיכויים אישיים שיובאו בחשבון בחישוב המס של ניצן, לפי נתוני השאלה: 

נ.ז. תושב ישראל 2.00

נסיעות 0.25

סה”כ נקודות זיכוי 2.25  × 235 ₪ = 528.75 ₪

הזיכוי המרבי לפי ס’ 45א הוא 230.30 ₪ ( = 35% 🞪 7% 🞪 9,400 )

לפי טבלאות המס, המס בְּגִין משכורת של 9,030 ₪ בחודש (שהיא נמוכה ממשכורתו של ניצן) הוא 1,012.60 ₪. כלומר, ניתן להתעלם מהזיכויים האישיים הנ”ל בגילום הרכיבים האמורים.

בשכר 15,469 נמצא ניצן במדרגת מס שולי 20%.

בדיקה ראשונה: 15,567.75 = ( 20% – 1 ) / 151 + 15,469 

מסקנה – בגילום אנו חורגים ממדרגת המס הנוכחית.

במדרגת מס 20%, נותר “ברוטו” בסך 151 ₪ ( = 15,469 – 15,620 )

151 ₪ מִתְפַּצְּלִים ל-80% “נטו” – 120.80 ₪, ומס בשיעור 20% – 30.20 ₪.

יתרה שנותרה לגילום: 30.20 ₪ = 120.80 – 151.00

מדרגת המס לגילום היתרה – 31%.

גילום היתרה:   43.77 ₪ = ( 31% – 1 ) / 30.20

הסכום 151 ₪ כשהוא מגולם: 194.77 ₪ = 43.77 + 151.00

14,533.77 = 194.77 + 15,469

שכרו של ניצן לצורך חישוב מס ב-1/2023:  15,664 ₪  (סכום מעוגל)

Hint

לפי ס’ 46 לפקודה –

“ (א) אדם שתרם בשנת מס פלונית סכום העולה על 200 שקלים חדשים לקרן לאומית, או למוסד ציבורי כמשמעותו בסעיף 9(2) שקבע לענין זה שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת, יזוכה מהמס שהוא חייב בו באותה שנה בשיעור של 35% מסכום התרומה – אם הוא יחיד, ובשיעור הקבוע בסעיף 126(א) מסכום התרומה – אם הוא חבר-בני-אדם, ובלבד שלא יינתן זיכוי בשנת מס פלונית בשל סכום כולל של תרומות העולה על 30% מההכנסה החייבת של הנישום באותה שנה, או על 10,019,808 שקלים חדשים, לפי הנמוך מביניהם (להלן – התקרה לזיכוי); סכום העולה על התקרה לזיכוי שנתרם באותה שנת מס, יזוכה מהמס בהתאם להוראות סעיף זה בשלוש שנות המס הבאות בזו אחר זו, ובלבד שלא יינתן זיכוי בכל אחת משלוש שנות המס כאמור, בשל סכום כולל של תרומות העולה על התקרה לזיכוי.

(א1) מוסד ציבורי כאמור בסעיף קטן (א) שלא הגיש שני דו”חות שנתיים ברציפות, או שמן הדוחות שהגיש עולה כי אינו מנהל פנקסים כדין או שחלק מהותי מפעילותו אינו להשגת המטרה הציבורית, רשאי שר האוצר לבטל את קביעתו לענין סעיף קטן (א).

(א2) חידושה של קביעה שבוטלה לפי סעיף קטן (א1) טעון אישורה של ועדת הכספים של הכנסת.

(ג) בסעיף זה, “קרן לאומית” – הסוכנות היהודית לא”י, ההסתדרות הציונית העולמית, המגבית המאוחדת לישראל והקרן הקיימת לישראל.

(ד) (1) נקבעו פנקסיו של מוסד ציבורי כבלתי קבילים קביעה שאינה ניתנת לערר או לערעור, רשאי המנהל לבטל את הקביעה שלפי סעיף קטן (א) מאותו יום ואילך;

(2) המוסד יודיע לציבור על ביטול כאמור, בדרך ובמועד שקבע המנהל. “

ניצן שילם 250 ₪ למתנ”ס בעיר מגוריו, תמורת חוג ערבית מדוברת, אליו נרשם ובו למד. אמנם, המתנ”ס האמור מוכר כמוסד ציבורי לענין תרומות, לפי הסעיף הנוגע לענין בפקודה. ברם, כנגד התשלום ששילם למתנ”ס הוא קיבל תמורה מלאה בדמות החוג האמור. כלומר, אין תשלום זה מהווה תרומה.

סך תרומותיו של ניצן לקרן לאומית ולמוסד ציבורי שאושרו לעניין תרומות, בשנת המס 2023, עמד על 370 ₪ (160+210). סכום זה עולה על 200 ₪, שהוא הסכום המזערי שנקבע בסעיף 46 לפקודה.

הסכום שתרם, 370 ₪, לא עולה על 30% מהכנסתו החייבת באותה שנה, או על 10,019,808 ₪:

370 ₪ = [ 370 ₪ ; 10,019,808 ₪ ; 48,690 ₪ = 30% × 162,300 ₪ ] Min

בשל הסכום שתרם בשנת 2023, יהנה ניצן מזיכוי ממס כלהלן –

129.50 ₪ זיכוי ממס לפי ס’ 46 לפקודה = 35% שיעור הזיכוי לפי ס’ 46 לפקודה × 370 תרומה בשנת המס

Hint

הישוב ירכא נמנה על רשימת הישובים המוטבים המוגדרים “ישובים עירוניים” מכוח תיקון מס’ 256 לפקודה. תושבות קבע בירכא, בשנת המס 2023, מַקְנָה הנחה של 12% על הכנסה חייבת מיגיעה אישית עד לתקרה של 206,400 ₪ לשנה.

הכנסתה החייבת של סול מיגיעה אישית בשנת 2023 –

 231,600 ₪ = 87,360 + 144,000

סול חדלה להיות תושבת בישוב ירכא במהלך שנת המס.

לפי ס’ 11(ב)(4) לפקודה – “מי שבמהלך שנת המס היה לתושב ביישוב המפורט בסעיף קטן זה או חדל להיות תושב ביישוב כאמור, זכאי לזיכוי ממס כאמור בסעיף קטן זה באופן יחסי לתקופת תושבותו ביישוב, ובלבד שהיה תושב היישוב 12 חודשים רצופים לפחות”.

לפי ס’ 11(ב)(5) – “סכום הזיכוי לפי סעיף זה לא יעלה על סכום המס שהנישום חייב בו, בשל ההכנסה שלגביה ניתן הזיכוי”.

סול היתה תושבת קבועה בישוב ירכא 9 חודשים בשנת המס 2023.

זיכוי “תושב ישוב” לו זכאית סול בשנת 2023 (מעוגל) –

18,576 ₪ = 12 / 9 חודשים × 12% שיעור ההנחה × ( 206,400 תקרה ; 231,360 הכנסה ) Min

לפי נתוני השאלה, סכום הזיכוי האמור לא עולה על סכום המס שסול חייב בו, בשל ההכנסה שלגביה ניתן הזיכוי.

מתוך טבלאות מס הכנסה לשנת המס 2021:

Hint

לפי ס’ 39א לפקודה –

“ בחישוב המס על הכנסתו מיגיעה אישית של חייל משוחרר, תובא בחשבון חלק מנקודת זיכוי לכל חודש משלושים ושישה החודשים הראשונים שלאחר החודש שבו סיים את שירותו הסדיר, כמפורט להלן: 

(1) 1/6 נקודת זיכוי – אם שירת שירות סדיר של –

(א) לגבי גבר – 23 חודשים מלאים לפחות;

(ב) לגבי אישה – 22 חודשים מלאים לפחות;

(2) 1/12 נקודת זיכוי – אם שירת שירות סדיר של פחות מ-

(א) לגבי גבר – 23 חודשים מלאים;

(ב) לגבי אישה – 22 חודשים מלאים;

לענין זה, “חייל משוחרר” ו”שירות סדיר” – כהגדרתם בחוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ”ד-1994.   “

ניצן שירת שירות סדיר של 26 חודשים מלאים. לפיכך, חלות עליו הוראות ס’ 39א(1)(א) לפקודה – הוא זכאי ל-1/6 נקודות זיכוי לכל חודש מ-36 החודשים הראשונים שלאחר החודש שבו סיים את שירותו הסדיר. החודש שבו סיים את שירותו הסדיר – 1/2019. 

36 החודשים הראשונים שלאחר החודש שבו סיים את שירותו הסדיר מתחילים ב-1/2/2021 ומסתיימים ב-31/1/2024. כלומר, הוא זכאי ל-1/6 נ”ז לכל אחד מ-12 חודשי שנת 2023.

זיכויים להם זכאי ניצן בשנת 2023:

תושב ישראל 2.00 נ”ז

נסיעות 0.25 נ”ז

נ”ז לחייל משוחרר 2.00 נ”ז = 12 × 1/6 נ”ז

סה”כ נקודות זיכוי 4.25 נ”ז × 235 ₪ = 998.75 ₪ 

שכר מצטבר ב-3 החודשים: 27,345 = 7065 + 10,140 + 10,140

השכר החודשי הממוצע ב-3 החודשים: 9,115 = 3 / 27,345

מס “ברוטו” המוטל על השכר החודשי הממוצע:

1,004.50 ₪ = 14% × ( 6,790 – 9115) + 679 ₪ מס מצטבר בגין משכורת מצטברת בסך 6,790 ₪

מס בניכוי זיכויים אישיים שיש לשלם על השכר החודשי הממוצע:

5.75 ₪ = ( 0 ; 998.75 – 1,004.50 ) max

מס “ברוטו” שהוטל על השכר ששולם בכל אחד מהחודשים ינואר ופברואר 2023 :

1,172.60 ₪ = 20% × ( 9,730 – 10,140 ) + 1,090.60 ₪ מס מצטבר בגין משכורת מצטברת בסך 9,730 ₪

מס בניכוי זיכויים אישיים ששולם בכל אחד מהחודשים ינואר ופברואר 2021 :

174 ₪ (מעוגל) =   174.10 ₪ = ( 0 ; 998.50 – 1,172.60 ) max

מס מצטבר לתשלום פחות מס מצטבר ששולם, הוא המס שיגבה בתלוש 3/2021:

331- ₪ (החזר מס) סכום מעוגל = 330.75- ₪ = ( 2 חודשים × 174.00 ) – ( 3 חודשים × 5.75)

לפי ס’ 5 לתוספת א’ לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה) – “כל שבר של שקל חדש מן המשכורת או מן המס העולה על 49 אגורות, יראוהו כשקל חדש אחד; שבר של שקל חדש שאינו עולה על 49 אגורות לא יובא בחשבון”. כלומר, המס שמתקבל לאחר הפחתת הזיכויים האישיים הוא סכום “עגול”, ללא אגורות.

Hint

לפי תקנה 1 לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה) –

“עובד” – יחיד המקבל משכורת;

“עובד יומי” – יחיד המקבל שכר עבודה ממעביד אחד בעד עבודה של פחות משמונה עשר ימים בחודש, אולם לא פחות משמונה שעות בשבוע;

“משכורת חודש” – משכורת המשולמת לעובד בעד עבודת חודש; לענין זה, “עבודת חודש” – למעט עבודה של פחות מ-18 ימים בחודש;

“משכורת חלקית” – משכורת המשולמת לעובד בעד עבודה של חמש שעות ליום או פחות, או בעד עבודה של יותר מחמש שעות ליום, אולם פחות משמונה שעות בשבוע;

“משכורת בעד משרה נוספת” – משכורת המשולמת לעובד בעד עבודה של יותר מחמש שעות ביום, המועסק במקום עבודה אחר או המקבל ממעביד אחר קצבה חייבת במס;

“שכר עבודה” – משכורת המשולמת לעובד יומי, למעט שכר עבודה המשתלם בידי יחיד במשק ביתו הפרטי; 

לפי דברי ההסבר למילוי טופס 101, משכורת חלקית היא “משכורת בעד עבודה של 5 שעות או פחות ליום או משכורת בעד עבודה במשך יותר מ-5 שעות ליום אך פחות מ-8 שעות בשבוע”.

לפי נתוני השאלה, משכורתו של ניצן משולמת לו בעד עבודה של 1.75 שעות ביום, 4 ימים בכל שבוע. בסך הכל הוא מועסק 7 שעות בכל שבוע. לפיכך, עליו לסמן שהוא מקבל אצל מעסיקו “משכורת חלקית“.

Hint

קפריסין לא נמצאת ברשימת המדינות בהן הוגדלו ב-25% הסכומים שהותרו בשל “הוצאות לינה” ובשל “הוצאות אחרות”.

כרטיס טיסה במחלקת עסקים: 

לְפִי תקנה 2(2)(א)(2) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), הסכום שיותר בשל הוצאות לרכישת כרטיס טיסה במחלקת עסקים או במחלקה ראשונה – 100% ממחיר כרטיס במחלקת עסקים באותה טיסה.

לפיכך, ההוצאה בסך 585 $, לרכישת כרטיס הטיסה, מותרת בניכוי במלואה.

הוצאות לינה: 

לְפִי תקנה 2(2)(ב) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), הסכום שיותר בשל הוצאות לינה  בנסיעה אשר כללה לא יותר מתשעים לינות –

עֲבוּר שבע הלינות הראשונות – כל הוצאות הלינה המוכרות.

עֲבוּר שאר הלינות (מהלינה השמינית ואילך) –

(1) לגבי לינה שעלותה נמוכה מ-147 דולר – כל הוצאות הלינה המוכרות;

(2) לגבי לינה שעלותה גבוהה מ-147 דולר – 75% מהוצאות הלינה המוכרות, אך לא פחות מ-147 דולר ללינה;

לענין זה – 2 נסיעות או יותר שלא היתה ביניהן שהייה רצופה בישראל של ארבעה עשר ימים לפחות, ייחשבו כנסיעה אחת;

“הוצאות לינה מוכרות” – הוצאות הלינה בפועל המוכחות בהתאם לתקנה 6, או 335 דולר ללינה, הנמוך ביניהם.

ניצן הוציא עֲבוּר כל לינה 164 $, סה”כ לינות – 9.

הסכום שיותר לניכוי בְּעַד 7 הלינות הראשונות (כל הוצאות הלינה המוכרות):

  1,148 $ = 7 לינות × ( 164 $ ההוצאה בפועל , 335 $ התקרה ) min

2 הלינות הבאות (מהלינה השמינית ואילך), שעלותן גבוהה מ-147$ (יותרו, במדינה בה לא ניתן להגדיל את סכום הוצאות הלינה וההוצאות האחרות ב-25%, לפי התקנות האמורות, 75% מהוצאות הלינה המוכרות, אך לא פחות מ-147 דולר ללינה ):                             294 $ = 2 × [ 75% × ( 164$ ההוצאה ; 335$ תקרה ) min ; 147$ ] max

סה”כ הסכום שיותר לניכוי בְּעַד 9 הלינות:  1,442 $  =  294 $ + 1,148 $

הוצ’ לינה שאינן מותרות בניכוי:  25 $        ( = 1,442 $ מותר בניכוי – 1,476 $ הוצאה בפועל )

הוצאות אחרות: 

לְפִי תק’ 2(2)(ג) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), הסכום שיותר בשל הוצאות אחרות –

(1) אם נדרשו הוצאות בשל לינה – לא יותר מ-94 דולר לכל יום שהייה בחוץ לארץ;

(2) אם לא נדרשו הוצאות בשל לינה – לא יותר מ-157 דולר לכל יום שהייה בחוץ לארץ;

846$ = 9 ימי שהיה × ( 96 $ ההוצאה ליום ;  94 $ תקרה לכל יום שהיה  כשנדרשו הוצאות לינה ) min

הוצ’ אחרות שאינן מותרות בניכוי: 18 $        ( = 846 $ מותר בניכוי – 864 $ הוצאה בפועל )

הוצאות שכירת רכב: 

לְפִי תקנה 2(2)(ד) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), הסכום שיותר בשל הוצאות שכירת רכב בחו”ל לא יעלה על הוצאות השכירות בפועל או על 64 דולר ליום, לפי הנמוך:

666 $ = 9 ימים × ( 81 $ הוצאות השכירות בפועל ; 74 $ התקרה ) min

הוצאות שכירת רכב שאינן מותרות בניכוי: 63 $   ( = 666 $ – 729 $ )

הסכום שיש לִזְקוֹף למשכורתו של ניצן לצורך חישוב מס:  106 $ (=63 $ + 18 $ + 25 $)

Hint

לפי ס’ 3(ה) לפקודה – 

 “ סכומים ששילם מעביד לקרנות השתלמות בשביל עובדו בגבולות שנקבעו בהסכם קיבוצי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי”ז-1957, (להלן – הסכם קיבוצי), ולגבי עובד שאין הסכם קיבוצי החל עליו – בגבולות שנקבעו בהסכם קיבוצי החל על עובד שמקצועו, הוותק שלו ותנאי העבודה שלו דומים, אך לא יותר מ-8.4% מהמשכורת הקובעת לגבי עובד הוראה ולא יותר מ-7.5% מהמשכורת הקובעת לגבי כל עובד אחר, יראום כהכנסת עבודה של העובד בעת שקיבל אותם; ואילו סכומים ששילם מעביד מעל לגבולות כאמור יראום כהכנסת עבודה של העובד בעת ששולמו לקרן. לְעִנְיַן זה –

“משכורת קובעת” – הַכְנָסַת עֲבוֹדָה – למעט תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, שכר שעות נוספות ותשלומים בְּשֶׁל מאמץ מיוחד או אירוע מסויים – אך לא יותר מכפל הסכום המהווה תקרה לְעִנְיַן תשלום תוספת היוקר כְּפִי שהוא נקבע מעת לעת בהסכם בֵּין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לְבֵין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל; “

לפי קובץ הפרשנות לפקודת מס הכנסה (“חבק מס הכנסה“) – “משכורת קובעת” כוללת את המרכיבים הבאים: שכר יסוד, תוספות היוקר המתוספות לשכר וכן כל תוספת קבועה אחרת הנכללת כמרכיב לפנסיה לרבות דמי הבראה. “משכורת קובעת” איננה כוללת שכר שעות נוספות, שכר פרמיות, פריון עבודה או כל תשלום הבא לכיסוי הוצאות העובד: כגון החזר הוצאות רכב, קצובת נסיעה, ביגוד. כמו כן אין לכלול במשכורת הקובעת תשלום עבור אירוע מסוים או עבור מתן שירות חד פעמי למעביד.

לפיכך, המשכורת הקובעת לקה”ל לא תכלול את הרכיבים “קצובת ביגוד” ו”שעות נוספות”.

“משכורת קובעת” לקרן השתלמות של ניצן:

15,036 ₪ = [ (716 דמי מחלה + 2,148 דמי חופשה + 12,172 שכר יסוד); 15,712 תקרה לקה”ל] min

ניצן אינו עובד הוראה. 7.5% מהמשכורת הקובעת שלו:       1,127.70 ₪ = 7.5% × 15,036 

לפי תקנה 19(ב2) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) –

“ (1) אישור כאמור בתקנת משנה (א) לקרן השתלמות יחול רק אם העמית ישלם אף הוא מדי חודש בחודשו לקרן שליש לפחות מהסכום ששילם המעביד.

(2)   הוראות פסקה (1) לא יחולו על עמית-רופא אשר תשלומיו לקרן הם לפי הוראות הסכם קיבוצי שנחתם עד יום ד’ בטבת התשס”ט (31 בדצמבר 2008), ושאושר בידי שר האוצר; לעניין זה, “עמית-רופא” – רופא שביום כ”ח בסיוון התשס”ח (1 ביולי 2008) התקיימו בו שני אלה:

(א)   היה עמית בקרן השתלמות;

(ב)   היה זכאי על פי הסכם העבודה של רופאים שחל עליו, שיופקדו בעבורו תשלומים לקרן שאינם לפי הוראות פסקה (1).  “

כלומר, לפי התקנה שלעיל, על ניצן לשלם לקרן ההשתלמות סכום שלא יפחת מ-375.90 ₪, סכום המהווה שליש מהסכום ששילם המעביד (1,127.70 ₪).
( 375.90 ₪ = 3 / 1,127.70 )

Hint

לפי תקנה 10 לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה) – “פקיד השומה רשאי להורות שניכוי המס לפי תקנות אלה יוקטן או יוגדל, הכל לפי הענין, אם מסיבה כלשהי נוצר או עלול להיווצר עודף בתשלום המס או גרעון בתשלומו עקב ניכוי המס, בין כתוצאה מתשלום משכורת או שכר עבודה מאת מעביד אחד, בין כתוצאה מתשלום משכורת או שכר עבודה מאת יותר ממעביד אחד ובין כתוצאה מכך שלעובד יש הכנסה חייבת אחרת, או מכל סיבה אחרת, והמעביד חייב לקיים כל הוראה כאמור”.

“השיעור המרבי”, לפי תקנה 1 לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה) – “שיעור המס הגבוה ביותר הקבוע בסעיף 121 לפקודה”.

שיעור המס הגבוה ביותר הקבוע בסעיף 121 לפקודה – 47%.

שכר מִצְטַבֵּר של סול בחודשים 4/2023 עד 10/2023:         

 89,851 ₪ = 12,975+11,770+13,597+12,879+11,966+12,354+14,310 

מס מִצְטַבֵּר שיש לְנַכּוֹת בגין שכר מ-4/2023 עד 10/2023, לְפִי אישור תֵּאוּם המַס:

35,718 ₪ (מעוגל) = 47% השיעור המרבי × ( 81,400 – 89,851 ) + 39% × 81,400

שכר מצטבר של סול בחודשים 4/2023 עד 9/2023:      

75,541 ₪ = 12,975+11,770+13,597+12,879+11,966+12,354

סה”כ מס שנוכה בחודשים 4/2023 עד 9/2023, לְפִי אישור תֵּאוּם המַס:

29,461 ₪ (מעוגל) = 39% × 75,541

סכום המס שינוכה משכרה של סול בתלוש 10/2023 –

6,257 ₪ = 29,461 מס שנוכה מהשכר – 35,718 מס מצטבר שיש לנכות

Hint

לפי ס’ 2(ז)  6ב(א)(1) לחוק לצמצום השימוש במזומן – “לא ייתן אדם ולא יקבל תשלום במזומן כשכר עבודה, כתרומה או כהלוואה, אם סכום שכר העבודה, התרומה או ההלוואה עולה על הסכום הנקוב בפרט (1) לתוספת הראשונה; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו לגבי הלוואה שנותן גוף פיננסי מפוקח”.

לפי ס’ 2(א) לחוק הגנת השכר – “שכר עבודה ישולם במזומנים, אך מותר שישולם בשיק או בהמחאת דואר, אם דרך תשלום זאת נקבעה בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה או שהעובד הסכים לה בדרך אחרת, ובלבד שהעובד יכול לקבל מהנמשך פרעון השיק או המחאת הדואר במועדים הקבועים בסעיפים 9 עד 14, הכל לפי הענין; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהאיסורים הקבועים בסעיפים 2 ו-4 לחוק לצמצום השימוש במזומן, התשע”ח-2018.”

לפי נתוני השאלה, סכום שכר העבודה שיש לשלם לסול, סך 17,400 ₪, גבוה מהתקרה הקבועה בפרט (1) לתוספת הראשונה לחוק לצמצום השימוש במזומן [הסכום הנקוב בפרט (1) לתוספת הראשונה, נכון לשנת 2023, הוא 11,000 ₪]. 

מכל האמור לעיל, המעסיק לא רשאי לשלם לסול את שכר עבודתה האמור במזומן, מאחר שהסכום האמור גבוה מהתקרה הנקובה בפרט (1) לתוספת האמורה לעיל.

Hint

שכר “בְּרוּטוֹ למס”:                            11,514 ₪ = 64 שווי רט”ן + 11,450 שכר יסוד

חישוב המס:

  מס לפי ס’ 121 לפקודה:

1,447.40 ₪ = 20% × ( 9,730 – 11,514 ) + 1,090.60 ₪ מס מצטבר בגין משכורת מצטברת בסך 9,730 ₪

זיכויים אישיים שיובאו בחשבון בחישוב המס, לפי נתוני השאלה:

תושב ישראל 2.00 נ”ז

נסיעות 0.25 נ”ז

אשה 0.50 נ”ז

סה”כ נקודות זיכוי  2.75 נ”ז × 235 ₪ = 646.25 ₪

זיכוי ממס לפי ס’ 45א לפקודה:

תשלום לקרן הפנסיה המקיפה (תגמולי עובד)  –  

687 ₪ = 6% × 11,450 ₪

מגבלת עמית שכיר –    

658 ₪  =  [ 687 תשלום ;  ( 7% × 9,400 ) ] min

זיכוי 35%, לפי ס’ 45א – ( 230.3 = 35% × 658.00 ) 230.3 ₪

סה”כ זיכויים אישיים 876.55 ₪ 

המס המתקבל לאחר הפחתת הזיכויים האישיים:

571₪ = 876.55 זיכויים אישיים – 1,447.40 המס שחושב

* לפי ס’ 5 לתוספת א’ לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה) – “כל שבר של שקל חדש מן המשכורת או מן המס העולה על 49 אגורות, יראוהו כשקל חדש אחד; שבר של שקל חדש שאינו עולה על 49 אגורות לא יובא בחשבון”.

תשלומים בתלוש 1/2023, ללא זקיפות שווי – 11,450 ₪  שכר יסוד

שכר ה”נטו” שישולם (“נטו לתשלום“) בחודש זה, אחרי ניכוי מס הכנסה, ניכוי התשלום לקופת הגמל לקצבה:

11,566 ₪ = 687 קרן הפנסיה – 571 מס הכנסה – 11,450 תשלומים ללא זקיפת שווי

Hint

קופת הגמל לקיצבה, אליה הפריש המעביד, היא מסוג “קרן חדשה מקיפה”.

חישוב הזקיפה בְּגִין ההפרשה למרכיב הפיצויים בקופ”ג לקיצבה:

הפרשה חודשית למרכיב הפיצויים בקופת הגמל לקיצבה – 2,987.40 ₪.

הכנסת עבודה, ללא תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו וללא שווי שימוש ברכב: 

56,380 ₪ = 3,320 שעות נוספות גלובליות + 53,060 שכר יסוד

3,568.85  ₪ הפרשה למרכיב הפיצויים > 3,274.87 ₪ = 8.3333% × ( 39,300 תקרה ; 56,380 ) min

זקיפה בְּגִין ההפרשה למרכיב הפיצויים בקופ”ג לקיצבה: 293.38 ₪  = 3,274.87 – 3,568.85

חישוב הזקיפה בְּגִין ההפרשה למרכיב תגמולי מעביד בקופ”ג לקיצבה:

הפרשת המעסיק למרכיב תגמולי המעביד: 3,924.04 ₪.

הכנסת עבודה, ללא שווי שימוש ברכב: 56,380 ₪.

3,924.04 ₪ > 2,222.62 ₪ = 7.5% × ( 29,675 תקרה ; 56,380 ) min

זקיפה בְּגִין ההפרשה למרכיב תגמולי המעביד בקופ”ג לקיצבה: 1,701.42 ₪  = 2,222.62 – 3,924.04

השווי שיש לִזְקוֹף, לצורך חישוב מס, בכל שנת 2023, בשל תשלומי המעסיק האמורים:

23,937.6 ₪  = 12 × (1,701.42 שווי קצבה+ 293.38 שווי פיצויים)

Hint

ניכוי מס ממענק פרישה שאינו פטור:

לְפִי תקנה 7(א)(1) לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה) – “מעביד המשלם לעובד למעט עובד יומי, מענק פרישה שכולו או חלקו אֵינוֹ פטור ממס לְפִי סעיף 9(7א) לפקודה, ינכה בעת התשלום מהחלק שאינו פטור, מס כְּאִילּוּ היה משכורת בלתי קבועה, לְפִי המשכורת האחרונה ששולמה לעובד…”

ניכוי מס הכנסה מ”משכורת בלתי קבועה”:

לְפִי תקנה 4(א) לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה) – “מעביד המשלם לעובד משכורת בלתי קבועה, ינכה ממנה, בעת התשלום, מס בסכום השווה להפרש המס המוכפל ב-12; לְעִנְיַן זֶה, “הפרש המס” – ההפרש בין המס שיש לנכות ממשכורת החודש לחודש שבו שולמה המשכורת הבלתי קבועה, לבין המס שיש לנכותו ממשכורת החודש לאותו חודש, בתוספת החלק השנים-עשר מהמשכורת הבלתי קבועה…”

החישוב:

נקודות הזיכוי שיובאו בחשבון בחישוב המס של ניצן: 

2.25 = 0.25  נסיעות + 2 תושב ישראל

סכום נקודות הזיכוי –  528.75 ₪ = 235 × 2.25

משכורת החודש ששולמה לניצן, לחודש 8/2023 – 13,840 ₪

החלק השנים עשר מ”המשכורת הבלתי קבועה” (המענק החייב):     1,992 ₪ = 12 / 23,904

משכורת החודש + החלק ה-12 מהמשכורת הבלתי קבועה:      15,832 ₪ = 1,992 + 13,840

המס שיש לנכות אותו ממשכורת החודש בתוספת החלק ה-12 מהמשכורת הבלתי קבועה:

2,334.32 ₪ = 31% × ( 15,620 – 15,832 ) + 2,268.6 מס מצטבר בגין משכורת מצטברת בסך 15,620 ₪

     מס בניכוי זיכויים אישיים:  1,805.57 ₪ = ( 0 ; 528.75 – 2,334.32) max

המס שיש לנכות אותו ממשכורת החודש לאותו חודש שבו שולמה המשכורת הבלתי קבועה:

1,912.60 ₪ = 20% × ( 9730 – 13,840 ) + 1,090.60 מס מצטבר בגין משכורת מצטברת בסך 9,730 ₪

     מס בניכוי זיכויים אישיים:  1,383.85 ₪ = ( 0 ; 528.75 – 1,912.60 ) max

הפרש המס: 421.72 ₪ = 1,383.85  – 1,805.57

הפרש המס מוכפל ב-12, אותו יש לנכות מחלקו החייב במס של המענק (“המשכורת הבלתי קבועה”):   5,062 * = 5,060.64 = 12 × 421.72

* לפי ס’ 5 לתוספת א’ לתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה) – “כל שבר של שקל חדש מן המשכורת או מן המס העולה על 49 אגורות, יראוהו כשקל חדש אחד; שבר של שקל חדש שאינו עולה על 49 אגורות לא יובא בחשבון”.

Hint

לפי הנחיות מס הכנסה, המפורטות גם בדברי ההסבר למילוי טופס 161:

   ”  (27) המעביד רשאי לחשב בעצמו את סכום המענק הפטור ואת סכום הניכוי במקור מחלק המענק החייב, ולהורות בהתאם גם למשלמים אחרים כאשר:

א. העובד מילא את טופס 161א במלואו – כולל חתימה על הצהרה (במענק עקב פטירה, ימלאו השאירים טופס 161ב).

ב. העובד הצהיר בטופס כי לא היו לו פרישות נוספות ממעבידים אחרים בתקופת עבודתו אצל המעביד.

ג. התקיימו אחד או יותר מהתנאים הבאים:

1. על-פי חישובי המעביד, סכום כל המענקים שיקבל העובד, מכל המשלמים, אינו עולה על תקרת הפטור בפקודה.
2. המענק משולם על ידי המעביד ו/או על ידי משלם אחד נוסף מלבדו.
3. סכום מענק פטור משולם על-ידי משלם אחד נוסף מלבד המעביד וכל יתר המשלמים מנכים מס בשיעור המירבי על-פי הפקודה.
4. סכום מענק פטור משולם על-ידי משלם אחד נוסף מלבד המעביד וכל יתר המשלמים הם קופות לקיצבה (כולל קרנות פנסיה). והעובד בחר ברצף קיצבה על מלוא הסכומים הצבורים לרשותו בקופות אלו.

אם לא התקיימו התנאים הנ״ל, חובה לנכות מהמענק מס מירבי או לשלוח את העובד אל פקיד השומה לעריכת תיאום מס.  “

לפי נתוני השאלה, טופס ה-161א שמסר ניצן למעסיק, היה ממולא וחתום כנדרש. בטופס הצהיר כי לא היו לו פרישות נוספות, בתקופת עבודתו אצל המעסיק. לפיכך, התקיימו התנאים שבס’ 27(א) וס’ 27(ב) שלעיל.

מאחר שהמענק משולם על ידי המעביד ועל ידי משלם אחד נוסף מלבדו (קרן מקיפה חדשה), מתקיים התנאי שבס’ 27(ג)(2). לפיכך, המעסיק רשאי לחשב את סכום המענק הפטור ואת סכום הניכוי במקור מחלק המענק החייב, ולהורות בהתאם גם לקרן הפנסיה.

Hint

לפי ס’ 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי”ג-1953 (להלן – נער) – לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – הודעה על תנאי עבודה).

לפי ס’ 2(ד) לחוק, “נמסר לעובד הסכם עבודה בכתב שנכללו בו כל העניינים האמורים לפי סעיפים קטנים (א) עד (ג), במועדים האמורים בסעיף 1, יהיה בכך משום מילוי חובתו של המעסיק לפי סעיף 1”.

הסכם העבודה בכתב נמסר לסול במועד האמור בס’ 1 לחוק (לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו).

לפיכך, אם נכללו בו כל העניינים האמורים לפי סעיפים קטנים 2(א) עד 2(ג) לחוק, יהיה בכך משום מילוי חובתו של המעסיק לפי סעיף 1.

Hint

לְפִי ס’ 1 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות:

בחוק זה – 

“חוק פיצויי פיטורים” – חוק פיצויי פיטורים, תשכ”ג-1963;

“עובד במשכורת”, “עובד בשכר” – כהגדרתם בסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים;

לְפִי ס’ 12 לחוק פיצויי פיטורים – “עובד במשכורת” – עובד שעיקר גמול עבודתו, משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר; “עובד-בשכר” – עובד שאינו עובד במשכורת.

שכרה של סול מִשְׁתַּלֵּם על בסיס ימי עבודה. לְפִיכָךְ, היא “עובד-בשכר”.

סול התפטרה במהלך שנת עבודתה השלישית.

לְפִי ס’ 4 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות – 

 “ עובד בשכר זַכַּאי להודעה מוקדמת לפיטורים, כמפורט להלן:

   (1) במהלך שנת עבודתו הראשונה – של יום אחד בשל כל חודש עבודה;

(2) במהלך שנת עבודתו השניה – של 14 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה;

(3) במהלך שנת עבודתו השלישית – של 21 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה;

(4) לאחר שנת עבודתו השלישית – של חודש ימים.  “

במועד שבו נתנה למעסיק הודעה מוקדמת להתפטרותה, ב-5/9/2023, סול השלימה שנת עבודה ראשונה ועוד מספר ימים. כלומר, היא בשנת עבודתה השניה. לְפִי ס‘ 4(3) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, היה עליה לתת למעסיק הודעה מוקדמת של 14 ימים.

Hint

ככלל, לפי ס’ 6(א) לחוק חופשה שנתית – “החופשה תינתן בחודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת, או במשך שנת העבודה שלאחריה”.
לפי ס’ 6(ב) לחוק – “על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי עובד לקחת יום אחד מן החופשה במהלך שנת העבודה שבעדה היא ניתנת במועד שיבחר ויום אחד נוסף באחד מהימים המנויים בתוספת, ואולם אין ברשימת הימים כאמור כדי לפגוע בהוראות סעיף 5, ובלבד שהודיע על כך למעסיקו 30 ימים מראש לפחות”.
לפי ס’ 5 לחוק –
” (א) ואלה הימים שלא יובאו במנין ימי החופשה:
(1) הימים בהם שירת העובד שירות מילואים לפי חוק שירות המילואים, התשס”ח-2008;
(2) ימי חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג – להוציא ימי המנוחה השבועית;
(3) ימי תקופת לידה והורות;
(4) הימים שבהם אין העובד מסוגל לעבוד מחמת תאונה או מחלה;
(5) ימי אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג אין העובד עובד בהם;
(6) ימי שביתה או השבתה;
(7) ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה- עשר, ובמידה שעלו.
(ב) חלו ימים מן האמורים בסעיף קטן (א) בימי החופשה, יראו את החופשה כנפסקת לאותם הימים, ויש להשלימה ככל האפשר תוך אותה שנת עבודה. ”
ה”תוספת”, לעניין ס’ 6 בחוק –
” 1. צום גדליה; ערב יום הכיפורים; ערב חג הסוכות; הושענא רבה; צום עשרה בטבת (יום הקדיש הכללי); תענית אסתר; פורים; שושן פורים; ערב חג הפסח; ערב שביעי של פסח; חג המימונה; ל”ג בעומר; ערב חג השבועות; צום י”ז בתמוז; צום תשעה באב; ערב ראש השנה.
1א. יום קורבן זבח פסח; חג הפסח; שביעי של פסח (חג המצות); חג השבועות; מועד החודש השביעי; יום הכיפורים; חג הסוכות; שמיני עצרת – כל אלה, במועדים שבהם הם נחגגים על ידי בני העדה השומרונית.
2. ערב חג המולד; ערב ראשית השנה; ערב חג ההתגלות; ערב חג הפסחא; יום הבשורה; ערב עליית ישו השמיימה; ערב חג השבועות.
3. ערב ראש השנה ההג’רית; ערב יום הולדת הנביא; עליית הנביא השמיימה (לילת אלאסרא ואלמעראג’); ערב חג הפסקת הצום (ערב עיד אלפיטר); ערב חג הקורבן (ערב עיד אלאדחא).
4. ערב חג אלח’דר (אליהו הנביא); ערב חג הנביא שועייב (יתרו); ערב חג הנביא סבלאן; ערב חג הקורבן (ערב עיד אלאדחא).
5. יום הזיכרון לעדה הצ’רקסית.
6. חג הסיגד.
7. יום האישה הבין-לאומי; יום הזיכרון לשואה ולגבורה; יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות איבה וטרור (ערב יום העצמאות); יום ירושלים; אחד במאי; יום הניצחון על גרמניה הנאצית; יום פטירת הרצל; ראש השנה האזרחית.
8. יום האזכרה הפרטית של חלל מערכות ישראל או של מי שנפטר כתוצאה מפגיעת איבה – לגבי קרוב משפחתו של מי מהם; לעניין זה, “קרוב משפחה” – כמשמעותו בסעיף 4א לחוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, התשכ”ג-1963, או בסעיף 7ה לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש”ל-1970, לפי העניין. ”
לפיכך, בנסיבות שתוארו בשאלה, סול זכאית לקחת חופשה ביום האמור, מתוך החופשה שמגיעה לה בעד שנת 2023.

Hint

לפי ס’ 9(א) לחוק עבודת נשים, “לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות”.
סול היא עובדת בהריון שטרם יצאה לתקופת לידה והורות.
היא עבדה באותו מקום עבודה למעלה מ-8 וחצי חודשים, כלומר, לא פחות מששה חודשים.
חובת המעסיק לקבל התר לפיטורי עובדת הרה חלה עת העובדת עבדה אצל “אותו מעסיק” או ב”אותו מקום עבודה” 6 חודשים לפחות. אין בחילופי מעסיקים במקום העבודה כדי לשקול לעניין החובה האמורה, כל עוד העובדת ההרה עבדה באותו מקום עבודה שישה חודשים לפחות.
לפיכך, פיטוריה באותו מועד אינם תקפים. על המעסיק לקבל התר לפיטוריה מאת מי שהשר הרלוונטי האציל לו את הסמכות לתת התר כאמור.

הרחבת ההסבר:
המחוקק הִגְבִּיל את ההגנה האמורה מכוח חוק עבודת נשים לעובדת המועסקת ששה חודשים לפחות אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה. ביחס לעובדת המועסקת פחות מכך, לא תחול הדרישה החוקית לקבלת היתר, אך עדיין חל – מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, מכוח עקרון השוויון הכללי ומכוח חובת תום הלב – איסור לפטרה מחמת ההיריון, או בין היתר מחמת ההיריון.
החוק מחייב מעסיק לקבל היתר לפיטורי עובדת בהריון גם במצב בו לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון.
ההגנה האמורה מפני פיטורים, המפורטת בס’ 9(א) לחוק, חלה גם אם העובדת לא היתה בהריון כשניתנה לה הודעה מוקדמת לפיטוריה, אך היתה בהריון במועד כניסת פיטוריה לתוקף.
מרגע שנודע לו דבר ההיריון, חובה על המעסיק להמשיך את העסקתה של העובדת. עליו לפנות לממונה על חוק עבודת נשים בבקשה למתן היתר, ולהעלות בפניה (הממונה) את מכלול טענותיו, לרבות לגבי העדר הקשר בין הפיטורים להיריון. טענות מסוג זו יכולות להיות מועלות בפני הממונה מכוח חוק עבודת נשים לצורך שקילת החלטתה אם להתיר את הפיטורים אם לאו, אך אין להן כל רלוונטיות לצורך עצם חלותו של סעיף 9(א) לחוק.

Hint

לפי ס’ 1(א) לחוק פיצויי פיטורים – ” מי שעבד שנה אחת ברציפות – ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות – אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעסיקו שפיטרו פיצויי-פיטורים. ”
לפי ס’ 2 לחוק:
” לענין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מֵחֲמַת –
(1) שירות צבאי ושירות חלקי כמשמעותם בחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש”ט-1949, למעט שירות צבאי מלא על פי התחייבות לשירות-קבע שלא נתקיימו בו התנאים הקבועים בסעיף 1(ד) לחוק האמור, וכן שירות מילואים לפי חוק שירות המילואים, תשס”ח-2008 (בחוק זה – חוק שירות המילואים);
(2) יום המנוחה השבועית או חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי נוהג או הסכם, וכן אחד במאי;
(3) חופשה שנתית;
(4) חופשה או פגרה בשכר שניתנו לעובד על פי חוק או בהסכמת המעסיק;
(5) חופשה או פגרה שלא בשכר שניתנו לעובד על פי חוק או בהסכמת המעסיק;
(6) שביתה או השבתה;
(7) תאונה או מחלה;
(8) ימי אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג לא עבד בהם העובד;
(9) הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עבודה או הפסקה תוך ניתוק יחסי עבודה שאינה עולה על שישה חודשים;
(10) אימון לשירות עבודה לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום, תשכ”ז-1967.
בעבודתו של ניצן אצל מעסיק א’ חלה הפסקה תוך ניתוק יחסי עבודה שלא עלתה על שישה חודשים (מיום 16/1/2022 ועד יום 6/6/2022).
בסעיף 2(9) לחוק לא עשה המחוקק אבחנה ביחס לרצף זכויות, בשאלה האם העובד פוטר או התפטר מהעבודה, אלא קבע כי בכל מקרה של הפסקה ביחסי העבודה לתקופה שאינה עולה על שישה חודשים, תהא הסיבה אשר תהא, לא תפגענה זכויות העובד והוא יהיה זכאי להכרה של רצף זכויות לצורך זכאותו לפיצויי פיטורים.
לפיכך, מאחר שלענין ס’ 1 לחוק הרלוונטי, יראו רציפות בעבודתו אצל מעסיק א’, למרות שחלה בה ההפסקה האמורה, ניצן זכאי, בתום תקופת עבודתו השניה, לקבל פיצויי פיטורים ממעסיק א’ שפיטר אותו.

Hint

לְפִי ס’ 8(א) לחוק הגנת השכר, “משכר העבודה החדשי לא יהיה ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד סכום השווה לגימלה בשיעור הנקוב בטור ג’ בתוספת השניה לחוק הבטחת הכנסה, תשמ”א-1981, שהיתה משתלמת בחודש שקדם לתשלום השכר לאותו עובד לְפִי הרכב משפחתו אילו היה זַכַּאי לגימלה כאמור; היה הסכום האמור יותר מ-80% משכר העבודה החדשי, יקטן הסכום שאינו ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד כדי 80% משכר העבודה החדשי; לְעִנְיַן זה, “שכר העבודה החדשי” – שכר העבודה החדשי הנותר אחרי ניכוי תשלום אשר המעסיק חייב לנכותו משכר עבודה על פי חיקוק”.
“שכר העבודה החדשי” של סול, לענין ס’ 8(א) לחוק הגנת השכר, הנותר אחרי ניכוי תשלום אשר המעסיק חייב לנכותו משכר עבודה על פי חיקוק – 11,981.
11,981 ₪ מעוגל = 2,157 מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות – 14,138 ברוטו
לְפִי ס’ 8(ב) לחוק הגנת השכר – “סעיף קטן (א) אינו חל על עיקול, העברה או שעבוד לשם תשלום מזונות”.
הסכום שיש לעקל לְפִי צו העיקול (9,780 ₪) לא נועד לתשלום מזונות. לפיכך, הוראות ס’ 8(א) חלות עליו.
לפי טור ג’ בתוספת השניה לחוק הבטחת הכנסה, הסכום שלא ניתן לעקל משכר עבודתו של עובד, שהרכב משפחתו הוא “שני בני זוג שעמם שני ילדים לפחות”, הוא “49.5% מהסכום הבסיסי”, כלומר 4,699.03 ₪:
4,699.03 ₪ = 49.5% × 9,493 הסכום הבסיסי
סכום זה לא גבוה מ-80% מ”שכר העבודה החודשי” של סול:
4,699.03 < 9,584.80 = 80% × 11,981 שכר העבודה החודשי לפיכך, סכום השווה ל-4,699.03₪ לא יהיה ניתן לעיקול, להעברה או לשעבוד משכר העבודה החודשי של סול. הסכום שהיה על המעסיק לעקל משכרה של סול (סכום מעוגל) - 7,282 ₪ מעוגל = [ 9,780 חוב ; (7,281.97 = 4,699.03 אין לעקל - 11,981 שכר אחרי ניכויי חובה ) ] min

Hint

לְפִי סעיף 7 לצו הרחבה – הסכם מסגרת, הדן בימי אבל:
” עובד שעבד במקום העבודה לפחות 3 חודשים והמקיים חובת אבלות (במות הורים, ילדים, בן זוג, אחים ואחיות) מטעמי דת או נוהג (“שבעה”), ואינו עובד באותם ימים, יהיה זכאי לתשלום שכרו עבור ימי העבודה שנעדר בהם ולא יותר משבעה ימים (קלנדריים). ”
ניצן עבד במקום העבודה כחודש ושלושה שבועות לפני האירוע המצער. מאחר שלא עבד במקום עבודתו 3 חודשים לפחות, טרם שנעדר מעבודתו על מנת לקיים חובת אבלות במות אביו, הוא לא זכאי לתשלום שכרו עבור ימי עבודה אלה, שבהם נעדר.

Hint

ניצן עבד אצל מעסיקו החדש ובמקום עבודתו החדש 20 חודשים רצופים ופוטר. מאחר שכך, הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים ממעסיק זה.
שכרו השתלם לו על בסיס של חודש. לפיכך, הוא “עובד במשכורת”.
לפי תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) – “עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו”.
לפי תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התוספת המחלקתית שקיבל ניצן, תובא בחשבון שכר העבודה שלו לענין תקנות אלה.
שכרו של ניצן ערב פיטוריו – 9,360 ₪ = 1,560 תוספת מחלקתית + 7,800 שכר יסוד
חבות פיצויי הפיטורים של המעסיק:
תקופת עבודה ראשונה: 4,680 ₪ = 12 / 8 × 75% חלקיות משרה × 9,360 שכר ערב הפיטורים
תקופת עבודה שניה: 9,360 ₪ = 12/12 × 100% חלקיות משרה × 9,360 שכר ערב הפיטורים
סה”כ: 14,040 ₪

Hint

לפי ס’ 1 לחוק הגנת השכר – “שכר עבודה” – לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו.

“שכר עבודה” של ניצן ב-1/2023 – 7,851 ₪                                         

לְפִי סעיף 25 לחוק –

“ (א) לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה:

…

(6) חוב על פי הִתְחַיְּבוּת בִּכְתָב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה;

(7) מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אֵין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים – חלות על היתרה הוראות פסקה (6).  “

המקדמה שקיבל ניצן ב-17/1/2023, לא עולה על שכר העבודה לשלושה חדשים. כלומר, לא קַיֶימֶת יתרה שהוראות פסקה 25(א)(7) חלות עליה.

לפיכך, ניתן לנכות משכר עבודתו את מלוא המקדמה, בסך 6,320 ₪

Hint

לְפִי ס’ 3 בצו ההרחבה בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה – “כל עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, זַכַּאי לקבל ממעסיקו השתתפות עד המכסימום האמור בסעיף 2, בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בְּעַד כל יום עבודה בְּפוֹעַל בו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו”.

סול זכאית להשתתפות כל אחד ממעסיקיה בנפרד בהוצאות הנסיעה לעבודה וממנה. אין דמי נסיעות שמשלם מעסיק אחד כדי לפטור את מִשְׁנֵהוּ מחובתו.

שני מקומות העבודה מרוחקים כ-5 ק”מ מביתה. כלומר, סול נזקקת לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתה אצל 2 מעסיקיה.

לְפִי ס’ 2 לצו ההרחבה, שיעור החזר הוצאות הנסיעה המרבי הוא עד 22.60 ₪ ליום. כלומר, 384.20 ₪ עבור 17 ימים בהם סול נזקקה לתחבורה כדי להגיע למקום העבודה.

384.20 = 17 × 22.60

מחיר נסיעה באוטובוס מביתה לעבודתה, תוך שימוש בנסיעות בודדות – 5.80 ₪ לכל כיוון –

              197.20 = 17 × 2 × 5.80 

מחיר חוזה רב-קו “חופשי חודשי”, הכּוֹלֵל את אֵזוֹר מגוריה ואת מקום עבודתה – 208.50 ₪

כלומר, סכום דמי הנסיעות שעל מעסיק ב’ לשלם, לפי צו ההרחבה:

197.20 ₪ = (; 208.50 חוזה רב-קו חופשי חודשי; 197.20 נסיעות בודדות ; 384.20  תקרה )min

Hint

סול עבדה אצל מעסיקה, חנות לכלי נגינה, למעלה מ-14 ימים רצופים סמוך ליום הבחירות.

לפי ס’ 10 לחוק יסוד: הכנסת – “יום הבחירות יהיה יום שבתון, אך שירותי תחבורה ושאר שירותים ציבוריים יפעלו כסדרם”.

לְפִי סעיף 136 לחוק הבחירות לכנסת – “עובד שעבד אצל מעסיק לפחות 14 ימים רצופים סמוך ליום הבחירות, וכן עובד שעבד בעבודות יזומות אצל אחד המוסדות הציבוריים לפחות 14 ימים מתוך החדשיים שלפני יום הבחירות, ישלם לו המעסיק את השכר שהעובד היה משתכר אצלו ביום הבחירות אילולא שבת“.

הרחבת ההסבר:

יום הבחירות הוא יום שבתון, אך ימשיכו לפעול בו מקומות עבודה שאינם שירותי תחבורה ואינם כאלה המספקים סוגי שירותים שייראו כשירותים ציבוריים לענין סעיף 10 לחוק יסוד – הכנסת (לפי הודעת ועדת הבחירות המרכזית). ברם, אין איסור בחוק להעסיק עובדים ביום הבחירות ובלבד שהעסקתם תהיה על פי רצונם והסכמתם. כלומר, מעסיק שאינו נמנה על נותני השירותים שממשיכים לפעול על פי החוק (ועל פי הודעת ועדת הבחירות המרכזית), לא רשאי לכפות על עובד לעבוד ביום הבחירות. 

למען הסר ספק, על מעסיק לוודא שעובד המועסק אצלו ביום הבחירות, יוכל לממש את זכותו להצביע.

Hint

“שעות עבודה”, כהגדרתן בחוק שעות עבודה ומנוחה – “הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לְרַבּוֹת הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר… חוץ מהפסקות עַל פִּי סעיף 20”. מֵאַחַר שֶׁבכל יום הופסקה העבודה למנוחה ולסעודה למשך 45 דקות רצופות, ובעת ההפסקה רשאית היתה סול לצאת מהמקום שבו היא עובדת, נוהג המעסיק כדין (לְפִי ס’ 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה)  כשאינו מחשיב את זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה.

שבוע העבודה של סול הוא בן 6 ימים (ימים א’-ו’). תחום יום עבודה רגיל במקום העבודה – 8 שעות עבודה. יום ג’ הוא “יום מקוצר” קבוע במקום העבודה, בו מופחתת שעת עבודה מתחום יום העבודה, לפי הוראות צו הרחבה בדבר קיצור שבוע העבודה במשק, שחל על הצדדים. כלומר, תחום יום עבודה ביום זה – 7 שעות עבודה. תחום שבוע עבודה – 42 שעות.

בימים א’, ב’ ו-ד’ סול עבדה “עבודת לילה” (שפירושה – עבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22:00 ובין 06.00). יום ו’, בו עבדה, הוא יום שלפני המנוחה השבועית.

לפי ס’ 2(ב) לחוק – “בעבודת לילה וביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, בין על פי חוק ובין על פי הסכם או נוהג, לא יעלה יום עבודה על שבע שעות עבודה”.

חישוב השכר שיש לשלם לסול בעד שעות עבודתה בשבוע זה:

Hint

תכליתו של חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד היא למנוע תופעה של דרישת מעסיקים לקבל מעובדיהם ביטחונות לשם הבטחת הישארותם בעבודה או כתנאי לקבלתם לעבודה. נטילה הביטחונות כובלת את העובד למעסיק ולמקום העבודה, והחשש מתשלום מחיר כלכלי מגביל את חופש הבחירה של העובד. 

לפי ס’ 1 לחוק איסור קבלת ביטחונות מעובד – 

” בחוק זה – 

“בטוחות” – מיטלטלין, לרבות כסף או שטר, הנמסרים מעובד למעסיק לשם הבטחת הישארותו בעבודה או כתנאי לקבלתו לעבודה, וכן נכס משועבד למטרות כאמור. 

“עובד”      – לרבות מועמד לעבודה אצל מעסיק. “

השטר, על סך 2,500 ₪, נדרש לשם הבטחת הישארותה של סול בעבודה. כלומר, לענין חוק איסור קבלת בטחונות מעובד, הוא מהווה “בטוחות”.

לפי ס’ 2 לחוק האמור – “לא יקבל מעסיק, במישרין או בעקיפין, בטוחות מעובד ולא יממשן”.

כלומר, אסור היה למעסיק לקבל את השטר האמור מסול והוא מָנוּעַ מִלְּמַמֵּשׁ אותו.

לפי ס’ 6 לחוק – “זכותו של עובד לפי חוק זה אינה ניתנת לְהַתְנָיָה או לוויתור”.

כלומר, חתימתה של סול על השטר, אין בה כדי לְזַכּוֹת את המעסיק במימושו.

מכאן שלמעסיק אסור לממש את השטר ולנכות את הסכום הנ”ל משכר העבודה של סול. יְתֵרָה מִזּוֹ, אסור היה לו אף לקבל את השטר האמור.

הרחבת ההסבר: 

לפי ס’ 4 לחוק האמור – 

  ” (א) מעסיק שקיבל בטוחות מעובדו או שמימש אותן בניגוד להוראות סעיף 2, דינו – מאסר שישה חודשים או כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין (קנס עד 150,600 ₪ – ע.ק.).

(ב) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי סעיף קטן (א) בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – מחצית הקנס הקבוע בסעיף קטן (א) (קנס עד 75,300 ₪ – ע.ק.); לעניין זה, “נושא משרה” – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה.

(ג) נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן (ב), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.

לפי ס’ 3 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה (סכומי העיצום נכונים לשנת 2023) –

“ עשה מעסיק או אדם אחר שחלה עליו חובה לפי הוראת חיקוק המנויה בתוספת השנייה (בפרק זה – מעסיק), מעשה המהווה הפרה של הוראה כאמור, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי לפי המפורט להלן:

(1) בשל הפרת הוראה המנויה בחלק א’ לתוספת השנייה – 5,100 שקלים חדשים, ולגבי יחיד המעסיק עובדים שלא במסגרת עסק, משלח יד או פעילות ציבורית – 2,550 שקלים חדשים;

(2) בשל הפרת הוראה המנויה בחלק ב’ לתוספת השנייה – 20,400 שקלים חדשים, ולגבי יחיד כאמור בפסקה (1) – 10,200 שקלים חדשים;

הוראה 16 בחלק ג’ בתוספת שנייה – “איסור קבלת בטוחות מעובד או מימושן לפי סעיף 2 לחוק איסור קבלת ביטחונות מעובד, התשע”ב-2012”.

Hint

ככלל, ההוראות המורחבות בצו ההרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה חלות על כל העובדים והמעבידים בישראל.

כל עובד כהגדרתו בצו, שאין לו הסדר פנסיוני מיטיב, אשר מועסק או שיועסק בכל מקום עבודה, יהיה זכאי להיות מבוטח על פי צו זה.

צו זה יחול על כל עובד המועסק או שיועסק בכל מקום עבודה, בכפוף לכך שהוראותיו לא יחולו על מי שמתקיים לגביו ולו אחד מהתנאים המפורטים בס’ 4 לצו.

לגבי ניצן לא מתקיים ולו אחד מהתנאים המפורטים בס’ 4 בצו. צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה חל על מעסיקו ועליו. כלומר, הוא יהיה זכאי לביטוח פנסיוני ולביצוע ההפרשות על פי צו זה, אצל מעסיק ב’.

Hint

בתלוש 6/2021 סול קיבלה דמי הבראה בעד התקופה שמ-1/7/2022 ועד 30/6/2023.

8 החודשים הראשונים (מ-1/7/2022 ועד 28/2/2023), מתוך התקופה האמורה, מהווים חלק משנת העבודה ה-10 של סול (שהתחילה ב-1/3/2022 ומסתיימת ב-28/2/2023).

בְּשֶׁל שנת העבודה ה-10 יש לשלם לעובד 7 ימי הבראה.

4 החודשים האחרונים (מ-1/3/2023 ועד 30/6/2023), מתוך התקופה האמורה, מהווים חלק משנת העבודה ה-11 של סול (שהתחילה ב-1/3/2023 ומסתיימת ב-28/2/2024).

בְּשֶׁל שנת העבודה ה-11 יש לשלם לעובד 8 ימי הבראה.

בתקופה שמ-1/2/2023 ועד (כולל) 28/2/2023 סול היתה בחופשה ללא תשלום. 

לפי ס’ 6 בצו ההרחבה – 

“ לקביעת תקופת הזכאות לא תובא בחישוב העדרות בשל חופשה ללא תשלום וכל העדרות אחרת בה לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד.

למניעת ספק מובהר כי לקביעת תקופת הזכאות לענין תשלום דמי הבראה תובא בחשבון תקופת חופשת לידה עפ״י חוק. “

החישוב: 

2,551.50 ₪ = [ 12 / 4 חודשים × 8 ימי הבראה + 12 / (1 חודש חל”ת – 8)× 7 ימי הבראה] × 378 תעריף

Hint

לפי ס’ 20 לחוק חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) –

“ (א) עובד הזכאי להצטרף כעמית לקופת גמל, לפי כל דין או הסכם, לרבות הסכם קיבוצי (בסעיף זה – הדין או ההסכם), או להמשיך ולהיות עמית בקופת גמל כאמור, רשאי לבחור, בכל עת, כל קופת גמל המיועדת למטרה של קופת הגמל שנקבעה לפי הדין או ההסכם לצורך הפקדת תשלומיו ותשלומי מעבידו, בכפוף להגבלות על צירוף עמיתים שנקבעו בתקנון קופת הגמל ולהגבלות על הפקדת כספים לפי סעיף 22, ומעבידו של עובד כאמור לא יתנה את תשלום הכספים לקופת הגמל בעד עובדו ואת שיעור ההפקדה בעדו בכך שיופקדו בקופה מסוימת, מסוג מסוים של קופות או בקופה שיבחר העובד מתוך רשימה מסוימת של קופות, והכל אף אם נקבע אחרת בדין או בהסכם.

(א1) נקבעה בדין או בהסכם התניה בניגוד להוראות סעיף קטן (א), ולפיה שיעור ההפקדה לקופה מסוימת או לסוג מסוים של קופות או לקופה שתיבחר מתוך רשימה מסוימת של קופות, יהיה גבוה יותר משיעור ההפקדה לקופות או לסוגי קופות אחרים, יהיה העובד זכאי לשיעור ההפקדה הגבוה מבין השיעורים שנקבעו כאמור, עד לתיקון הדין או ההסכם.

(א2) עובד שהמעביד מפקיד בעבורו כספים לקופת גמל בהתאם להוראות סעיף זה, רשאי לבחור, בכל עת, בכל בעל רישיון לשם מתן שיווק פנסיוני, ייעוץ פנסיוני או ביצוע פעולות בקופת הגמל, למעט הפקדת כספים לקופת גמל, ולעניין פעולה בקופת גמל שמתקיים לגביה האמור בסעיף 13 לחוק הייעוץ והשיווק הפנסיוני – רשאי העובד לבחור לבצע פעולה כאמור שלא כחלק מייעוץ פנסיוני או שיווק פנסיוני ושלא בהמשך לו; מעבידו של עובד כאמור לא יתנה את הפקדת הכספים לקופת הגמל בעבור העובד או מתן טובת הנאה אחרת לעובד, בכך שבעל רישיון מסוים ייתן לעובד כאמור שיווק פנסיוני או ייעוץ פנסיוני או יבצע בעבורו פעולות אחרות בקופת הגמל. 

(א3) … “

Hint

גמול עבודתו של ניצן משתלם לו על בסיס של ימי עבודה. לפיכך, הוא “עובד בשכר”.

לפי ס’ 2(א) לחוק דמי מחלה – 

 “ עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה יהיה זכאי לקבל ממעסיקו, בכפיפות לתקופת הזכאות המקסימלית כאמור בסעיף 4 –

(1) החל מהיום הרביעי להעדרו כאמור – תשלום על פי חוק זה בעד תקופת מחלתו (להלן – דמי מחלה);

(2) בעד הימים השני והשלישי להעדרו כאמור – מחצית דמי מחלה; “

לפי ס’ 2(ב)(2) לחוק דמי מחלה – “לגבי עובד בשכר שעבד עבודה מלאה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה – תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים”.

לפי נתוני השאלה, תקופת המחלה הַצְּבוּרָה של ניצן עומדת על 88 ימים.

דמי מחלה לפי החוק: 388 ₪ לְיוֹם  – שכר העבודה שהיה ניצן זכאי לקבל בעד כל יום עבודה, בתקופת זכאותו לדמי מחלה, אילו המשיך בעבודה.

Hint

לְפִי סעיף ה(1) לצו הַרְחָבָה בענף התעשיה – מסגרת לביטוח פנסיוני מקיף בתעשיה – “התשלום לקרן הפנסיה, ולקופת הביטוח יחולו החל מהחודש הראשון לעבודתו של כל עובד”.

לפי ס’ ה(4) לצו ההרחבה – “לעובד בעל ותק קודם ומוכר בקרן פנסיה או בקופת ביטוח יועברו מתחילת עבודתו התשלומים המלאים כאמור בסעיף 12א לעיל לקרן הפנסיה, ובהתאמה לגבי עובד המבוטח בקופת ביטוח, כאמור בסעיף 12ג לעיל”.

ס’ 12(א)(3) בצו ההרחבה האמור, דן בשיעור תשלום המעביד למרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה: “תשלום המעביד 6% (במקום 72% פיצויי פיטורים כאמור בסעיף 11א לעיל ובכפוף לאמור בסעיף 13 להלן)”.

לפי ס’ 12(ב)(1) בצו האמור, “המעביד המפריש לקרן פנסיה … יהיה רשאי לשלם %⅓2 (28%) (במקום פיצויי פיטורים כאמור בסעיף 11ב לעיל ובכפוף לאמור בסעיף 13 להלן) מהשכר כהגדרתו בסעיף 10א לעיל, לקופת גמל אישית לפיצויים או לקרן הפנסיה”.

לפי ס’ 11(א) בצו האמור, תשלומי המעסיק למרכיב הפיצויים בקרן פנסיה מקיפה, בשיעור 6% מהשכר, יבואו לכל דבר וענין, במקום 72% מחובת המעביד לתשלום פיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, בגין התקופה שבה שולמו והרכיבים שבגינם בוצעה ההפרשה כאמור להלן.

לפי ס’ 11(ב) בצו האמור, “התשלומים לפי סעיף 12ב(1) להלן – במקום 28% מחובת המעביד לתשלום פיצויי פיטורים”.

כלומר, לפי סעיף 11 בצו, תשלומי המעסיק למרכיב הפיצויים בקרן פנסיה מקיפה, בשיעור 8.33% מהשכר (6% לפי ס’ 12(א)(3) בצו ועוד תוספת 2.33% לפי סעיף 12(ב)(1) בצו), יבואו לכל דבר וענין, במקום 100% מחובת המעביד לתשלום פיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, בגין התקופה שבה שולמו והרכיבים שבגינם בוצעה ההפרשה כאמור להלן (100% = 28% + 72%).

השכר שבוטח – 18,640 ₪ בחודש (להלן: שכר מופטר).

החזקת הרכב ששולמה לסול, אינה “שכר עבודה רגיל”. לפיכך, היא לא מובאת בחשבון שכר העבודה לענין תקנות פיצויי פיטורים.

חישוב הסכום שיש להשלים (מקורב ומעוגל):

1. בעד 29 חודשים, מ-1/8/20, בהם שולמו כספים                          

לקרן הפנסיה בגין השכר המופטר,  יש להשלים 12,613.07 ₪ = 28%    × 12 / 29  חודשים × 18,640

2. בעד 10 חודשים, מ-1/1/23, בהם שולמו כספים  

לקרן הפנסיה בגין השכר המופטר,  יש להשלים 0.00 ₪ = 0%           × 12 / 10  חודשים × 18,640

סה”כ על המעסיק להשלים לסול (מקורב ומעוגל) 12,613 ₪

Hint

לְפִי ס’ 344(א) לחוק הביטוח הלאומי – “יראו כהכנסתו החודשית של עובד את הכנסתו בְּעַד החודש שקדם ל- 1 בחודש שבו חל מועד התשלום, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה…”

לפי סעיף 2(2)(א) לפקודת מס הכנסה, “הַכְנָסַת עֲבוֹדָה” היא:

“ השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לְרַבּוֹת תשלומים בְּשֶׁל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך לְמַעֵט תשלומים כָּאָמוּר המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל – בֵּין שניתנו בכסף וּבֵין בשווה כסף, בֵּין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו; “

לפי הנחיות המוסד לביטוח לאומי, פיצויי פיטורים (לרבות הסכום החייב במס) ופדיון חופשה, שמקבל עובד עֵקֶב פרישתו, פטורים מדמי ביטוח.

שאר הסכומים שנכללו בתלוש 6/2023 של סול מהווים הכנסה לפי ס’ 2(2) לפקודה ואינם פטורים מדמי ביטוח. 

12,626 ₪ = 1,134 דמי מחלה +11,492 משכורת חודש

לפי ס’ 348(א) לחוק הביטוח הלאומי – “לענין דמי ביטוח המשתלמים לפי הוראה מהוראות סעיף 335 לא יבוא בחשבון סכום ההכנסה של המבוטח העולה על הסכום המרבי המתקבל לפי האמור בלוח י”א”.

לפי האמור בלוח י”א, ההכנסה המרבית לעניין דמי ביטוח בעד עובד שכיר לחודש – “הסכום הבסיסי, כפול 5”.   47,465 ₪ = 5 × 9,493

שכרה של סול שיובא בחשבון לעניין דמי ביטוח בחודש 6/2023 (השכר החייב בדמי ביטוח):

12,626 ₪ = ( 12,626 ; 47,465 ההכנסה מְרַבִּית לענין ד.ב.) min

Hint

לְפִי ס’ 350(א) לחוק הביטוח הלאומי, “לענין תשלום דמי ביטוח לא יראו כהכנסה –

(1) גמלה לפי חוק זה, למעט דמי לידה וגמלה לשמירת הריון המשתלמים לפי פרק ג’ למעט דמי פגיעה לפי פרק ה’ ולמעט גמלה לפי פרק ח’ או פרק י”ב; 

(2) גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה;

(3) …   “

לפיכך, לעניין תשלום דמי ביטוח לאומי, יראו גמלה זו כהכנסה אצלה.

Hint

סול נמנית על סוג העובדים הבא, לעניין תשלום דמי הביטוח: “תושב זר שאינו ממדינת אמנה”.

סך הרכיבים החייבים בדמי ביטוח בתלוש 6/2023 של סול –        

8,010 ₪ = 486   שווי ארוחות + 7,524 שכר

לפי ס’ 348(א) לחוק הביטוח הלאומי – “לענין דמי ביטוח המשתלמים לפי הוראה מהוראות סעיף 335 לא יבוא בחשבון סכום ההכנסה של המבוטח העולה על הסכום המרבי המתקבל לפי האמור בלוח י”א”.

לפי האמור בלוח י”א, ההכנסה המרבית לעניין דמי ביטוח בעד עובד שכיר לחודש – “הסכום הבסיסי, כפול 5”.   47,496 ₪ = 5 × 9,493

שכרה של סול שיובא בחשבון לעניין דמי ביטוח בחודש 6/2023 (השכר החייב בדמי ביטוח):

8,010 ₪ = ( 8,010 ; 47,496 ההכנסה מְרַבִּית לענין ד.ב.) min

סך כל דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות שיועברו למוסד לביטוח לאומי, בְּגִין שכר 6/2023 של סול – 99 ₪ (סכום מעוגל), לפי החישוב הבא:

44.86 ₪ = 0.63% × 7,122  הכנסה מְּרַבִּית לתשלום ד.ב. בשיעור המופחת

31.26 ₪ = 3.52% × ( 7,122  ד.ב. בשיעור המופחת – 8,010  השכר החייב בדמי ביטוח )

76.12 ₪

Hint

בנתוני השאלה לא מצויין “מעסיק עיקרי” או “מעסיק משני”, ולא סתם הדבר.

לפי ס’ 345ב(ה) לחוק הביטוח הלאומי:

“ (1) מבוטח שמשתלמת לו פנסיה מוקדמת שהוא גם עובד או עובד עצמאי, לא יחולו לגבי הכנסתו מפנסיה מוקדמת שיעורי דמי הביטוח החלים לפי לוח י’ על חלק ההכנסה של עובד שאינו עולה על 60% מהשכר הממוצע (בסעיף קטן זה – שיעור מופחת).

(2) היתה הכנסה של מבוטח כאמור בפסקה (1) בחודש פלוני, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1), (2) ו-(8) בפקודת מס הכנסה, נמוכה מ-60% מהשכר הממוצע, יחול השיעור המופחת על סכום הכנסתו מפנסיה מוקדמת, השווה לסכום ההפרש שבין הכנסתו מהמקורות האמורים לבין 60% מהשכר הממוצע. “

שקול הדבר לקביעה, שבמצבים בהם משתלמת לעובד פנסיה מוקדמת, המעסיק, המשלם לו שכר העבודה, יהיה תמיד “עיקרי”, ככל שהדבר נוגע לתשלום דמי ביטוח. אם יש מספר מעסיקים, כל אחד מהם “יַקְדִּים” את הפנסיה המוקדמת, ככל שהדבר נוגע לניצול השיעורים המופחתים החלים על חלק ההכנסה שאינו עולה על 60% מהשכר הממוצע. 

47,496 ההכנסה הַמְּרַבִּית לתשלום ד.ב. > 12,491 = 7,384 פנסיה + (1,625 + 3,482) הכנסה מעבודה

הכנסתו של ניצן מעבודתו אצל 2 מעסיקיו (מקור המפורט בסעיף 2(2) בפקודת מס הכנסה) – 5,107 ₪.

( 5,107 = 1,625 + 3,482 ) 

הכנסה זו מעבודה (מקור המפורט בסעיף 2(2) בפקודת מס הכנסה), נמוכה מ-7,122 ₪ (60% מהשכר הממוצע).

כלומר, לאחר שנעשה תֵּאוּם דמי ביטוח, יחול השיעור המופחת על סכום הכנסתו מפנסיה מוקדמת, השווה לסכום ההפרש שבין הכנסתו מעבודתו אצל מעסיקו לבין 60% מהשכר הממוצע. 

חישוב רובד הפנסיה לד.ב. בשיעור המופחת – 

2015 ₪ = 5,107  הכנסה מעבודה – 7,122 תקרת שיעור מופחת (60% מהשכר הממוצע)

ד.ב. בשיעור מופחת: 70.32   ₪ = 3.49% × 2015 רובד פנסיה לד.ב. בשעור מופחת

ד.ב. בשיעור מלא: 63300₪ = 11.79% × (2015 רובד פנסיה לד.ב.בשעור מופחת – 7,384 פנסיה )

סה”כ ד.ב. מהפנסיה: 703.32 ₪

סך דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות שינוכה מהפנסיה החודשית של ניצן בחודש 9/2023 – 703.32 ₪

Hint

לפי ס’ 1 לחוק הביטוח הלאומי – “בעל שליטה” – כהגדרתו בסעיף 32 בפקודת מס הכנסה.

לפי ס’ 32 לפקודת מס הכנסה – 

“בעל שליטה” – מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו באחת מאלה:

(א) ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח-ההצבעה;

(ב) בזכות להחזיק ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח-ההצבעה או בזכות לרכשם;

(ג) בזכות לקבל 10% לפחות מהרווחים;

(ד) בזכות למנות מנהל;

“קרובו” – כמשמעותו בסעיף 76(ד);

לפי ס’ 76(ד) לפקודה –

כשבאים לקבוע, אם חברה נמצאת בשליטתם של חמישה בני אדם או לא, ייחשבו לאדם אחד –

(1) אדם וקרובו; “קרוב”, לענין זה – בן זוג, אח, אחות, הורה, הורי הורה, צאצא וצאצאי בן הזוג, ובן זוגו של כל אחד מאלה;

(2) אדם ובא כוחו;

(3) שותפים בשותפות.

ניצן מחזיק ב-5% מהון המניות שהוצא. בת דודתו (בת אחות של אביו) לא נחשבת “קרוב”. לפיכך, הוא לא בעל שליטה בחברה (אין “בְּרִיחַ תִּיכוֹן”, בעל שליטה הַמְּקַשֵּׁר ביניהם).     (5% < 10%)

לְפִי סעיף 160(א) לחוק הביטוח הלאומי –  ” דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים (בפרק זה – זכאי), וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב’ בלוח א’ “.

לפי חלק ב’ בלוח א’, הגיל המרבי לביטוח אבטלה ולתשלום דמי אבטלה למבוטח שנולד בחודש מאי 1942 ואילך – גיל 67.  

לְפִי סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי –

” (א) לעניין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית היא 12 חודשים קלנדריים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה, בעד אחד או יותר מהימים בחודש, בתוך 18 החודשים בתכוף לתאריך הקובע.  

(ג) בתקופת האכשרה של מובטל ייכללו, אף ללא תשלום דמי ביטוח – 

(1) ימי אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג לא עבד בהם (להלן – ימי אבל);

(2) ימי שירות סדיר על פי חוק שירות בטחון – עד שישה חודשי שירות כאמור, או ימי שירות מילואים בצבא הגנה לישראל;

(3) ימי מחלה שבעדם היה העובד זכאי לדמי מחלה כמשמעותם לפי חוק דמי מחלה, התשל”ו-1976. 

(ה) השלים מבוטח את תקופת האכשרה כנדרש בסעיף קטן (א), לא תידרש ממנו תקופת אכשרה במשך שנים עשר החודשים שלאחר התאריך הקובע שלגביו השלים את תקופת האכשרה ולגבי מבוטח מיוחד ימנו את 12 החודשים האמורים, בלי למנות בהם תקופה של 24 חודשים, לכל היותר, בין מועד פתיחת העסק לבין מועד סגירתו. 

(ו) תקופת עבודה המזכה במענק לפי הוראות סעיף 174א לא תיחשב כתקופת אכשרה. “

ניצן השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161 ומלאו לו 20 שנים (ב-3/1/2021).

לפי ס’ 166(ב) לחוק – 

“ מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה; השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע מה ייחשב כהצדקה לענין סעיף קטן זה. “

Hint

לְפִי תקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח) – “הפרשים ייראו כשכרו החודשי הרגיל של העובד, בעד החודשים שבעדם שולמו”.

כלומר, ההפרשים בסך 2,376 ₪ שקיבלה בתלוש 9/2023 ייראו כשכרה הרגיל של סול בעד חודש 2/2023.

הפרשי דמי לידה:

לפי ס’ 53(א) לחוק הביטוח הלאומי, דמי לידה ליום הם שכר העבודה הרגיל של המבוטחת, אך לא יותר מסכום השווה לסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחולק ב-30.

שכר העבודה הרגיל של סול, לְעִנְיָן סעיף 53 לחוק הביטוח הלאומי, היה 746 ₪ ליום. כך על פי נתוני השאלה. 746 ₪ = ( 746 = 180 / 6 × 22,380  ;  746 = 90 / 3 × 22,380 )max 

סה”כ דמי הלידה שקיבלה סול מהמוסד לביטוח לאומי (על פי נתוני השאלה) – 51,135.

78,330 ₪ =746 דמי הלידה ליום × 7 ימים בשבוע × 15 שבועות

הפרשי השכר בסך 2,376 ₪ שולמו בעד חודש 2/2023, שנכלל ברבע השנה שקדם ליום הקובע.

הכנסתה של סול, שממנה מגיעים דמי ביטוח, כולל ההפרשים, ברבע השנה שקדם ליום הקובע: 69,516 ₪ =  22,380 מרץ+2,376 הפרשים+22,380 פברואר+22,380 ינואר

חלוקת ההכנסה האמורה ב-90: 772.40 ₪ = 90 / 69,516

כלומר, הפרש דמי לידה ליום הוא:  26.40 ₪ = 746.00 – 772.40

דמי לידה שקיבלה ליום בתוספת הפרשי דמי הלידה, לא עולים על השיעור המרבי:

772.40 = 26.40 ₪ + 746.00 ₪ < 1,602.16 = 30 / 5 × 9,613 הסכום הבסיסי

הפרשי דמי לידה שסול זכאית לקבל:

2,772 ₪ = 7 ימים בשבוע × 15 שבועות × 26.40 ₪

Hint

לְפִי תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), “תשלום נוסף” הוא “שכר הניתן לעובד בְּנוֹסָף לשכר החודשי הרגיל, לְרַבּוֹת תשלומים שניתנו כבונוס או כמענק השתתפות ברווחי המעביד ולְמַעֵט הפרשים”.

לפיכך, “שווי מתנה מהמעסיק לרגל יום הולדתו של ניצן” ו”בונוס שנתי חד-פעמי לרגל סיום פרוייקט”, הם “תשלום נוסף”. 

“תשלום נוסף” שקיבל ניצן בחודש 12/2023 –  1,452 ₪ = 1,254 בונוס שנתי + 198 שווי מתנה ליום הולדת

לְפִי תקנה 5 לתקנות האמורות, על תשלום נוסף יחולו, לְעִנְיַן תשלום דמי ביטוח, הוֹרָאוֹת אלה:

  “ (1) אם שיעורו 25% או יותר או יותר משכר המינימום כהגדרתו בחוק שכר מינימום (להלן שכר המינימום) יחולק לשנים עשר, והסכום המתקבל מהחלוקה האמורה יצורף לשכר החודש שבו שולם ולשכר כל אחד מאחד עשר החודשים שקדמו לו; תשלום נוסף כאמור, ששולם לעובד שעבד אצל מעבידו פחות מאחד עשר החודשים שקדמו לחודש שבו שולם, יחולק במספר החודשים שבהם עבד העובד אצל אותו מעביד (להלן – חודשי העבודה הקודמים), והסכום המתקבל מהחלוקה האמורה יצורף לשכר החודשי הרגיל בְּעַד כל אחד מחודשי העבודה הקודמים”.

(2) אם שיעורו נמוך מ-25% משכר המינימום, יצורף לשכר החודשי הרגיל בחודש שבו שולם. “

שיעורו של “התשלום הנוסף” שקיבל ניצן ב-12/2021 הוא 27.40% משכר המינימום.

( 26.06% = 5,571.75 / 1,452 )

מאחר ששיעורו של “התשלום הנוסף” אינו נמוך מ-25% משכר המינימום, יחולו עליו, לְעִנְיַן תשלום דמי ביטוח, הוראות תקנה 5(1) שלעיל.

ניצן עבד אצל מעסיקו פחות מאחד עשר חודשים שקדמו לחודש שבו שולם “התשלום הנוסף”. לפיכך, “התשלום הנוסף” יחולק במספר החודשים שבהם ניצן עבד אצל אותו מעביד (להלן – חודשי העבודה הקודמים), והסכום המתקבל מהחלוקה האמורה יצורף לשכר החודשי הרגיל בְּעַד כל אחד מחודשי העבודה הקודמים.

שכר החודש שבו שולם  “התשלום הנוסף” –         13,837 ₪ = 984 דמי חופשה + 12,853 משכורת יסוד

בכל חודש 5/2021 ניצן נעדר מעבודתו עקב תאונת עבודה, ובעדו קיבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי.  חודש זה אינו נחשב כחודש עבודה לעניין פריסת שכר נוסף. כלומר, הוא עבד אצל מעסיקו פחות מאחד עשר חודשים שקדמו לחודש שבו שולם “התשלום הנוסף”.

                  11 חודשי עבודה קודמים = 1 לא עבד (תאונת עבודה) – 12 חודשים

13,969 ₪ = ( 11 חודשי העבודה הקודמים / 1,452 תשלום נוסף) + 13,837 שכר החודש שבו שולם “התשלום הנוסף”

לפי ס’ 348(א) לחוק הביטוח הלאומי – “לענין דמי ביטוח המשתלמים לפי הוראה מהוראות סעיף 335 לא יבוא בחשבון סכום ההכנסה של המבוטח העולה על הסכום המרבי המתקבל לפי האמור בלוח י”א”.

הסכום המרבי המתקבל לפי האמור בלוח י”א (ההכנסה המרבית לעניין דמי ביטוח) – 47,465 ₪ לחודש [מחושב לפי “הסכום הבסיסי” (9,493 ₪), כפול 5].

47,465 הכנסה מְרַבִּית לענין דמי ביטוח > 13,969 ₪ הכנסתו של ניצן לענין תשלום דמי ביטוח ב-12/2023

הכנסתו של ניצן לענין דמי ביטוח המשתלמים לפי הוראה מהוראות סעיף 335 לחוק (הכנסה לְעִנְיַן גמלאות הביטוח הלאומי) בעד חודש 12/2023  – 13,969 ₪.

Hint

לפי סעיף 93(ב) לחוק הביטוח הלאומי – “בְּעַד שני הימים הראשונים שלאחר יום הפגיעה, אשר בהם לא היה המבוטח מסוגל לעֲבוֹדָתוֹ ואף לא לעבודה מתאימה אחרת כתוצאה מהפגיעה, לא ישולמו דמי הפגיעה אֶלָּא אִם כֵּן לא היה המבוטח מסוגל לעבודה כָּאָמוּר שנים עשר ימים לפחות בְּנוֹסָף על יום הפגיעה”.

מֵאַחַר שניצן היה בלתי כשיר לעבודה במשך לא פחות מ-12 ימים שלאחר יום הפגיעה, ישולמו לו דמי פגיעה גם בְּעַד שני הימים הראשונים שלאחר יום הפגיעה.

לפי ס’ 92(ב) לחוק האמור – “לא ישולמו, בקשר לפגיעה אחת, יותר מדמי פגיעה בעד שלושה עשר שבועות”.

כלומר, ניצן יקבל דמי פגיעה בְּעַד שלושה עשר שבועות בלבד, שהם 91 ימים (13×7), ולא בעד 94 ימים.

לפי ס’ 98 לחוק הביטוח הלאומי –

(א) שכר העבודה הרגיל הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבְּעַדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים.

(ב) לענין סעיף זה, “הכנסה” – 

(1) במבוטח לפי סעיף 75(א)(1) – ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח;

(2) במבוטח אחר שלפי סעיף 75(א) – ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה האמור בסעיף קטן (א), והכל לרבות אותו סכום שהיו מגיעים ממנו דמי ביטוח אילולא הסכום המרבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח.  “

שכר העבודה הרגיל של ניצן:  656 ₪ = 90 / ( 19,721 + 19,348 + 19,971 )

לפי ס’ 97(א) לחוק, דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח (אך לא יותר מ-75% מסכום השווה לסכום בסיסי 1 כפול 5, כשהוא מחולק ב-30).

דמי הפגיעה ליום:   492 ₪ = 75% × 656

נוודא שדמי הפגיעה לא עולים על התקרה: 492 ₪ < 1,201.62  תקרה ( 30 / 75% × 5 × 9,613 )

סה”כ דמי הפגיעה להם זכאי ניצן: 44,772 ₪ = 492 × 91

Hint

חוק הביטוח הלאומי – ס’ 355, ס’ 353(ב).

לפי ס’ 355(א1) לחוק הביטוח הלאומי:

“ (1) מעסיק או מי שמשלם פנסיה מוקדמת יגיש למוסד באופן מקוון, כפי שיורה המוסד, דין וחשבון על שכר עבודה או על פנסיה מוקדמת כהגדרתה בסעיף 345ב(א) ששילם למי שבעדו הוא חייב או היה חייב בתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 342(ב), במועדים אלה:

(א) עד יום 18 ביולי בכל שנה – לגבי החודשים ינואר עד יוני של אותה שנה;

(ב) עד יום 18 בינואר בכל שנה – לגבי החודשים ינואר עד דצמבר של השנה שקדמה לה;

(ג) עד יום 30 באפריל בכל שנה – לגבי שנת המס שקדמה לה; ניתנה לכלל המעסיקים ארכה להגשת דוח לפי סעיף 166 לפקודת מס הכנסה, יוארך המועד להגשת דין וחשבון לפי פסקת משנה זו בהתאם;

(2) פקיד גבייה שהמוסד מינהו לכך רשאי לדחות את המועדים הקבועים בפסקה (1) אם הוכח להנחת דעתו כי קיימת סיבה מספקת לכך;

(3) לעניין סעיף קטן זה, יקראו את סעיף 342(ב) כאילו “עובד” של מבוטח כמשמעותו לפי סעיף 75(א), למעט עובד במשק ביתו של המעסיק שלא לצורך עסקו או משלח ידו של המעסיק;

(4) השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע סוגי מעסיקים או משלמי פנסיה מוקדמת שיגישו דין וחשבון כאמור בסעיף קטן זה באופן שאינו מקוון, בהתאם להוראות שיקבע.  “

לפי ס’ 355(ב) לחוק – “הוראות סעיף 353(ב) יחולו לגבי מועד שנקבע לפי סעיף קטן (א) או (א1) להגשת דין וחשבון”.

לפי ס’ 353(ב) לחוק – “מועד תשלום שנקבע לפי סעיף קטן (א) יידחה, אם בחמשת הימים שקדמו למועד האמור היו לפחות שלושה ימי מנוחה, והוא יהיה ביום החול הרביעי שמתום ימי המנוחה הבאים ברצף; לענין זה, “ימי מנוחה” – ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל כמשמעותם בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש”ח-1948, וכן חול המועד”.

Hint

חישוב הזכות לתגמול מילואים:

ניצן שירת 19 ימים, שהם 2 תקופות בנות 7 ימים, ועוד יתרת ימי שירות של 5 ימים.

לְפִי סעיף 271(א)(2), מאחר שיתרת ימי השירות כאמור פחתה משישה ימים, תוכפל יתרה זו ב-1.4.

לפיכך, הוא זכאי לקבל תגמול מילואים בעד 21.0 ימי מילואים.                       ( 21.0 = 1.4 × 5 + 14 )

חישוב סכום ההכנסה לענין תגמולי המילואים:

ברבע השנה שקדם ל-1/8/2023, ניצן עבד 60 ימים (22+18+20), כלומר, לא פחות מ-60 ימים. לפיכך, יהיה שכר עבודתו הרגיל סכום ההכנסה בעד רבע השנה שקדם ל-1 בחודש שבו הֵחֵל שירות המילואים.

סכום ההכנסה לחודש לגבי כל חודש ברבעון, לא יפחת מ-68% מהסכום הבסיסי.      (6,455.24 ₪ = 68% × 9,493)

ב-6/2023 ניצן קיבל ממעסיקו, בְּנוֹסָף לשכרו החודשי הרגיל, תשלום נוסף בסך 1,323 ₪.

שיעורו של “התשלום הנוסף” הוא 23.74% משכר המינימום.     23.74% = 5,571.75 שכר המינימום / 1,323

מאחר ששיעורו של “התשלום הנוסף” נמוך מ-25% משכר המינימום, יחולו עליו, לְעִנְיַן תשלום דמי ביטוח, הוראות תקנה 5(2) לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח). כלומר, הוא יצורף לשכר החודשי הרגיל בחודש 4/2023, שבו שולם.

סכום הכנסתו של ניצן בעד רבע השנה שקדם ל-1 בחודש שבו הֵחֵל שירות המילואים:

19,907 ₪ = (6,455 ; 5,867 ) max + (6,455 ; 6,746 ) max + (6,455; 6,706) max

נחלק את סכום ההכנסה ב-90, ונקבל את “שכר העבודה הרגיל” של ניצן, לענין סעיף 272 בחוק הביטוח הלאומי:                221 ₪ = 90 / 19,907

חישוב התגמול ליום:

לפי ס’ 272(א)(1) לחוק, שיעור התגמול ליום יהיה, למי שבתכוף לפני שירותו במילואים היה עובד – שכר העבודה הרגיל.

לפי ס’ 272(ב) לחוק, לא יפחת שיעור התגמול ליום מהתגמול המזערי (68% מ”הסכום הבסיסי לחודש”, מחולק בשלושים, כלומר 215.16₪) ולא יעלה על התגמול המרבי (הסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחולק ב-30, כלומר 1,582.16 ₪).

התגמול ליום:          215.00 ₪ = [ 215.16 תג’ מזערי ; ( 1,582.16 תג’ מרבי ; 221.00 שכר רגיל )  min] max

תגמול המילואים שישלם המוסד לביטוח לאומי בעד תקופת מילואים זו –  4,515 ₪.

4,515 ₪ = 21  ימים × 215.00 תגמול ליום

Hint

לפי ס’ 59 לחוק הביטוח הלאומי – “מבוטחת, שהיתה בשמירת הריון שלושים ימים רצופים לפחות, תהיה זכאית לגמלה בעד התקופה האמורה ובעד כל תקופה נוספת של 14 ימים רצופים לפחות שבהם היתה בשמירת הריון, והכל לפי אישורים רפואיים, כללים, תנאים ומבחנים שקבע השר”.

לפי ס’ 61 לחוק:

” (א) מבוטחת הזכאית לתשלום על פי כל חיקוק, הסכם קיבוצי כהגדרתו בסעיף 180 או הסדר קיבוצי אחר, תקנון של קופת גמל, חוזה עבודה או תקנון של קרן ביטוח או פנסיה, בעד התקופה שבה היא נמצאת בשמירת הריון, לא תשולם לה גמלה לפי סימן זה בעד אותה תקופה.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא תישלל זכותה של מבוטחת לגמלה לשמירת היריון לפי סימן זה בשל זכאותה לדמי מחלה לפי סעיף 7(ג)(1) לחוק עבודת נשים, ובלבד שלא ישולמו לה דמי מחלה וגמלה לשמירת היריון בעד אותה תקופה. “

לפיכך, סול עשויה להיות זכאית לגמלה לשמירת הריון, לפי חוק הביטוח הלאומי, בְּעַד תקופה זו, ובלבד שלא ישולמו לה דמי מחלה בעד אותה תקופה.