רמז

לפי ס’ 92(א) לחוק הביטוח הלאומי – “מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה”.

לפי ס’ 92(ב) לחוק האמור – “לא ישולמו, בקשר לפגיעה אחת, יותר מדמי פגיעה בעד שלושה עשר שבועות”.

לפי סעיף 93(ב) לחוק הביטוח הלאומי – “בְּעַד שני הימים הראשונים שלאחר יום הפגיעה, אשר בהם לא היה המבוטח מסוגל לעֲבוֹדָתוֹ ואף לא לעבודה מתאימה אחרת כתוצאה מהפגיעה, לא ישולמו דמי הפגיעה אֶלָּא אִם כֵּן לא היה המבוטח מסוגל לעבודה כָּאָמוּר שנים עשר ימים לפחות בְּנוֹסָף על יום הפגיעה”.

מֵאַחַר שאבד לנורה כושר התפקוד במשך פחות מ-12 ימים שלאחר יום התאונה, לא ישולמו לה דמי תאונה בְּעַד שני הימים הראשונים שלאחר יום התאונה.

כלומר, נורה תקבל דמי תאונה בְּעַד 6 ימים.                                                                              6 = 2 – 8

לפי ס’ 98 לחוק הביטוח הלאומי –

(א)    שכר העבודה הרגיל הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבְּעַדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים.

(ב)     לענין סעיף זה, “הכנסה” –

(1)    במבוטח לפי סעיף 75(א)(1) – ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח. “

לפי ס’ 102 לחוק –

      (א)    על אף הוראות סעיף 92, ישלם המוסד דמי פגיעה מופחתים לעובד או לעובד עצמאי שצמצמו את מספר שעות עבודתם, מחמת אי-כושר חלקי לעבוד, שנגרם מפגיעה בעבודה.

      (ב)    דמי פגיעה מופחתים ליום יהיו שווים למכפלה של החלק השמיני מדמי הפגיעה ליום כמשמעותם לפי סעיף 97, במספר שעות אי-הכושר שנקבע באישור רפואי שנתן מי שהוסמך לתת אישור כאמור לפי פרק זה (להלן – שעות אי-הכושר) ובלבד שהעובד או העובד העצמאי לא עבד למעשה בכל עבודה בשעות אי-הכושר.

      (ג)     לא ישולמו דמי פגיעה מופחתים, בקשר לפגיעה אחת בעבודה, יותר מאשר בעד שלושה עשר שבועות.

      (ד)    השר רשאי לקבוע הוראות נוספות ומשלימות בדבר דרכי חישוב דמי הפגיעה המופחתים.

שכר העבודה הרגיל של נורה:                                                  608 ₪ = 90 / ( 18,263 + 17,928 + 18,529 )

לפי ס’ 97(א) לחוק, דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח (אך לא יותר מ-75% מסכום השווה לסכום בסיסי 1 כפול 5, כשהוא מחולק ב-30).

דמי הפגיעה ליום:                                                   456.00 ₪ = 75% × 608

נוודא שדמי הפגיעה לא עולים על התקרה:         456.00 ₪ =< 1,114.38  תקרה ( 30 / 75% × 5 × 8,915 )

חישוב דמי הפגיעה המופחתים שתקבל נורה:

1,539 ₪ = 6 ימים × 4.5 שעות אי הכושר × 8 החלק השמיני מדמי הפגיעה ליום / 456 דמי הפגיעה ליום

רמז

התשלום הנוסף גדול מרבע שכר מינימום לכן הוא מתחלק ל -12

2,304:12=192

192*3 לחלק ל90 כפול 15 יום כפול 75% = 72

רמז

לפי ס’ 92(א) לחוק הביטוח הלאומי – “מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה”.

לפי ס’ 92(ב) לחוק האמור – “לא ישולמו, בקשר לפגיעה אחת, יותר מדמי פגיעה בעד שלושה עשר שבועות”.

לפי סעיף 93(ב) לחוק הביטוח הלאומי – “בְּעַד שני הימים הראשונים שלאחר יום הפגיעה, אשר בהם לא היה המבוטח מסוגל לעֲבוֹדָתוֹ ואף לא לעבודה מתאימה אחרת כתוצאה מהפגיעה, לא ישולמו דמי הפגיעה אֶלָּא אִם כֵּן לא היה המבוטח מסוגל לעבודה כָּאָמוּר שנים עשר ימים לפחות בְּנוֹסָף על יום הפגיעה”.

מֵאַחַר שאבד לנורה כושר התפקוד במשך פחות מ-12 ימים שלאחר יום התאונה, לא ישולמו לה דמי תאונה בְּעַד שני הימים הראשונים שלאחר יום התאונה.

כלומר, נורה תקבל דמי תאונה בְּעַד 6 ימים.                                                                              6 = 2 – 8

לפי ס’ 98 לחוק הביטוח הלאומי –

(א)    שכר העבודה הרגיל הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבְּעַדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים.

(ב)     לענין סעיף זה, “הכנסה” –

(1)    במבוטח לפי סעיף 75(א)(1) – ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח. “

לפי ס’ 102 לחוק –

      (א)    על אף הוראות סעיף 92, ישלם המוסד דמי פגיעה מופחתים לעובד או לעובד עצמאי שצמצמו את מספר שעות עבודתם, מחמת אי-כושר חלקי לעבוד, שנגרם מפגיעה בעבודה.

      (ב)    דמי פגיעה מופחתים ליום יהיו שווים למכפלה של החלק השמיני מדמי הפגיעה ליום כמשמעותם לפי סעיף 97, במספר שעות אי-הכושר שנקבע באישור רפואי שנתן מי שהוסמך לתת אישור כאמור לפי פרק זה (להלן – שעות אי-הכושר) ובלבד שהעובד או העובד העצמאי לא עבד למעשה בכל עבודה בשעות אי-הכושר.

      (ג)     לא ישולמו דמי פגיעה מופחתים, בקשר לפגיעה אחת בעבודה, יותר מאשר בעד שלושה עשר שבועות.

      (ד)    השר רשאי לקבוע הוראות נוספות ומשלימות בדבר דרכי חישוב דמי הפגיעה המופחתים.

שכר העבודה הרגיל של נורה:                                                  608 ₪ = 90 / ( 18,263 + 17,928 + 18,529 )

לפי ס’ 97(א) לחוק, דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח (אך לא יותר מ-75% מסכום השווה לסכום בסיסי 1 כפול 5, כשהוא מחולק ב-30).

דמי הפגיעה ליום:                                                   456.00 ₪ = 75% × 608

נוודא שדמי הפגיעה לא עולים על התקרה:         456.00 ₪ =< 1,114.38  תקרה ( 30 / 75% × 5 × 8,915 )

חישוב דמי הפגיעה המופחתים שתקבל נורה:

1,539 ₪ = 6 ימים × 4.5 שעות אי הכושר × 8 החלק השמיני מדמי הפגיעה ליום / 456 דמי הפגיעה ליום

רמז

לְפִי ס’ 80 לחוק הביטוח הלאומי – “רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –

(1)    אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;

(2)    … “

לפי ס’ 81 לחוק האמור:

(א)  תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות.

(ב)    בנסיבות האמורות בפסקה (1) של סעיף 80 לא יראו כהפסקה או כסטיה של ממש, לענין סעיף קטן (א), אם עשה זאת המבוטח לאחת מאלה:

(1)   כדי ללוות ילדו לגן ילדים או למעון ילדים או למקום אחר שהשר קבע כמקום שבו נמצא ילד לפי הסדר קבע או להשיבו משם;

(2)   כדי לקיים מצוות תפילת בוקר בציבור בבית תפילה שבו הוא נוהג להתפלל.

כמוזכר לעיל, המחוקק קבע שני מקרים בהם מוכרת הסטיה מן הדרך אל מקום העבודה. האחד –  הובלת ילד אל גן הילדים  והשני – קיום מצוות תפילה  (סעיף 81(ב) לחוק). הכרה בשני מצבים אלה בלבד שוללת את ההכרה בסטיה מן הדרך למטרות אחרות.

בענייננו, קבעו לעצמם וילי ואשתו דרך מסוימת לנסיעה לעבודה, המשלבת את צרכי שניהם כאחד. הדרך בה בחרו וילי ובעלה מהווה, לגבי וילי, סטיה של ממש מהדרך הסבירה, או “המקובלת” – ממעונו למקום עבודתו. נסיעה מצפון תל-אביב למרכז תל-אביב דרך הרצליה היא דרך עוקפת המאריכה את הנסיעה באופן מהותי, סטיה של ממש. התאונה אירעה בדרך אל מקום עבודתה של נורה. אין זו סטיה “טבעית” בדרכו של וילי ממעונו לעבודתו, הנובעת מאילוצים אובייקטיביים כגון אילוצי תעבורה. זוהי סטיה מכוונת ומודעת שנועדה לשלב את צרכי הנסיעה של שני בני הזוג. זוהי סטיה של ממש במובן הוראות החוק.

לפיכך, מאחר שחלה בנסיעתו של וילי סטיה של ממש מהדרך המקובלת ממעונו למקום עבודתו, אין רואים תאונה זו כתאונה בעבודה.

רמז

לפי ס’ 92(א) לחוק הביטוח הלאומי – “מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה”.

לפי ס’ 92(ב) לחוק האמור – “לא ישולמו, בקשר לפגיעה אחת, יותר מדמי פגיעה בעד שלושה עשר שבועות”.

לפי סעיף 93(ב) לחוק הביטוח הלאומי – “בְּעַד שני הימים הראשונים שלאחר יום הפגיעה, אשר בהם לא היה המבוטח מסוגל לעֲבוֹדָתוֹ ואף לא לעבודה מתאימה אחרת כתוצאה מהפגיעה, לא ישולמו דמי הפגיעה אֶלָּא אִם כֵּן לא היה המבוטח מסוגל לעבודה כָּאָמוּר שנים עשר ימים לפחות בְּנוֹסָף על יום הפגיעה”.

מֵאַחַר שניל היה בלתי כשיר לעבודה במשך לא פחות מ-12 ימים שלאחר יום הפגיעה, ישולמו לו דמי פגיעה גם בְּעַד שני הימים הראשונים שלאחר יום הפגיעה. כלומר, ניל יקבל דמי פגיעה בְּעַד 14 ימים.

לפי ס’ 98 לחוק הביטוח הלאומי –

(א)    שכר העבודה הרגיל הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבְּעַדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים.

(ב)     לענין סעיף זה, “הכנסה” –

(1)     במבוטח לפי סעיף 75(א)(1) – ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח. “

שכר העבודה הרגיל של ניל:                                        452 ₪ = 90 / ( 13,764 + 13,369 + 13,547 )

לפי ס’ 97(א) לחוק, דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח (אך לא יותר מ-75% מסכום השווה לסכום בסיסי 1 כפול 5, כשהוא מחולק ב-30).

דמי הפגיעה ליום:                                                339.00 ₪ = 75% × 452

נוודא שדמי הפגיעה לא עולים על התקרה:         339.00 ₪ < 1,111  תקרה ( 30 / 75% × 5 × 8,888 )

לפי ס’ 94(א) לחוק הביטוח הלאומי – “תקופת הזכאות הראשונה” – שנים עשר הימים הראשונים שבעדם זכאי הנפגע לדמי פגיעה לפי פרק זה.

לפי ס’ 94(ב) לחוק –

  ” על אף האמור בסעיף 92 (א) יחולו לגבי תקופת הזכאות הראשונה הוראות אלה:

(1)     היה הנפגע עובד –

(א)    המעביד יחזיר למוסד את סכום דמי הפגיעה שהמוסד שילם לנפגע בעד תקופת הזכאות הראשונה וכן סכום שהמוסד ניכה מדמי הפגיעה האמורים לפי כל דין (בסעיף זה – הסכום ששילם המוסד); הרשה המוסד למעביד לשלם בשמו דמי פגיעה לעובדיו – יהיה אותו מעביד חייב לשלם לעובד גם את דמי הפגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה, ולא יהיה זכאי להחזר הסכומים ששילם בעד תקופת הזכאות הראשונה;

(ב)     (1)     היה נפגע עובד אצל מעבידים שונים, יחזיר כל אחד מהם למוסד, חלק יחסי מהסכום ששילם המוסד בעד תקופת הזכאות הראשונה;

         (2)     המוסד יקבע את החלק היחסי האמור בפסקה (1), בהתאם לחלקו היחסי של סכום שכר העבודה הרגיל של העובד אצל אותו מעביד לעומת הסכום הכולל של שכר העבודה הרגיל של העובד אצל כל מעבידיו;  “

לפיכך, המעסיק יחזיר למוסד לביטוח לאומי סכום דמי פגיעה בעד 12 הימים הראשונים שבעדם זכאי ניל לדמי פגיעה:  4,068 ₪ = 339.00 × 12

רמז

לפי ס’ 93(א) לחוק הביטוח הלאומי – “בעד יום הפגיעה לא ישולמו דמי פגיעה, אולם המעביד ישלם לנפגע שכר אותו יום“.